פרשת האזינו
'הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך קנך… (לב-ו)
כתוב הרמב"ן לפי דעתי, העושה טובת חינם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהיטיב עימו יקרא נבל.. אם כן יאמר הכתוב – הזאת תגמלו את ה' על הטובות שעשה עמכם, עם נבל – שהוא משלם רעה תחת טובה.
ובחינוך מצווה לג' שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עימו טוב, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים. עולמנו נוצר על ידי הבורא באופן שבתשתיתו החסד והעזרה ההדדית "כי אמרתי עולם חסד יבנה". כל ימיו מקבל האדם טובות מאת הקב"ה איבריו המשוכללים כהלכה, האויר, האור לעיניים, המזון תדיר כל אלו מחייבים מסכת ארוכה של הודיה כלפי שמים, כפי שאמר דוד המלך בתהילים "ברכי נפשי את ה', ואל תשכחי כל גמוליו". מה רחוקים דברים אלו מהמקובל בתרבות העולם בימנו. החינוך של היום מלמד כבר מגיל רך, לא לוותר ולעמוד בתוקף על זכויותיו, קו החשיבה של התורה מלמד שהתשתית של חברה מתוקנת היא הענקה, גמילות החסד והכרת הטובה.
סיפור עממי מספר על קבצן שהיה מסתובב מבוקר עד ערב מבית לבית מחנות לחנות מבקש את רחמי הבריות, מאחר שהיה מסתובב בין אחיו היהודים הצליח להביא מדי יום פדיון של כמה פרוטות שהספיקו לו כדי מחיה בקושי רב, מידותיו הכעסניות ומזגו המר עם כפיות טובה הפכו אותו לאדם מנוכר, מעולם לא אמר תודה. אחד היה שריחם על הקבצן באמת ובתמים היה זו מוכר הפיס של העיר, הבין שהמרירות בקרבו היא הגורמת לו להיות דוקרני, בכל פעם שהיה הקבצן עובר היה מזמין אותו לכוס משקה חם או קר נותן לו מטבע ומברך אותו, מדי פעם היה פונה אל הקבצן ושואל: מדוע אינך קונה כרטיס פיס? אולי יתמזל מזלך ולא תצטרך לשוטט ברחובות ולקבץ נדבות? לחם לאכול אין לי ועל כרטיס פיס אתה מדבר? מאין יש לי כסף? כל פעם היה אומר לו, נו אולי תשלח, אולי תנסה והקבצן היה צועק אבל בעל הפיס לא היה נפגע, לימד עליו זכות והמשיך לקבל אותו בסבר פנים יפות.
פעם סכום ההגרלה עמד על ארבעים מיליון והציע שוב לקבצן הצעה, שמע ידיד, אני אתן לך כרטיס הגרלה על תנאי כלומר, אם זכית – שילמת, לא זכית – לא שילמת. הקבצן ענה – נו, אתה כל כך רוצה שיהיה לי, תן לי כרטיס, קיבל את הכרטיס, הכניסו לאחד מכיסי המעיל והמשיך במלאכת קיבוץ הנדבות. חלפו מספר ימים, בחצות הלילה של אמצע השבוע נערכה ההגרלה הגדולה המספר פורסם, בעל הדוכן בדק והנה, מצא כרטיסו של הקבצן הוא הכרטיס הזוכה. חשב לעצמו לא שייך לדחות את הבשורה למחר, פתח את הדלת והיסס, בחוף קור אימים פתיתי שלג נוחתים, מזג האוויר סוער, רגל בפני רגל בחוץ והחליטו לצאת לדרך לשמח את הקבצן, הולך בדרך ארוכה בשלג כמעט וקופא מקור, אין נפש חיה ברחוב, אך הוא צועד, קר לו בחוץ אך חם לו בלב, הוא הולך לחמם את ליבו של הקבצן.
בקושי רב מצא את הבית, צריף עלוב, מפלס דרך בערמת גרוטאות עולה במדרגות ודופק על הדלת, תחילה חלש אין תגובה, נוקש יותר חזק עד שהקבצן מתעורר מי שם? נשמע השאלה. זה אני מדוכן הפיס, פתח לי אני קופא מקור, מה אתה רוצה? רק תפתח ואסביר לך, האיש הקבצן מתעקש לא לפתוח. זכית בפיס, אתה מיליונר, ידידי, רציתי לבשר לך את הבשורה הטובה, פתח לי כבר אני קופא. הדלת נפתחת במקצת רק האף מציף החוצה הקבצן מגיב, אינני מבין איך אתה מעז לדפוק אצלי בשעה כזאת? כולם חושבים שאני סתם קבצן.. אבל אתה, אתה הרי יודע שאני מיליונר, אז כיצד אתה מעז לדפוק אצל מיליונר כמוני באמצע הלילה? הדלת נטרקה בזעם, מוכר הפיס נותר בחוץ, קופא מקור ורטוב עד לשד עצמותיו כשהוא המום מידידו כפיי הטובה..
אנו עומדים אחרי ימים מלאים בתפילות בתשובה ומעשים טובים כמה טובות גמלנו המקום והנה תיכף נכנסים לזמן שמחתנו שיא השיאים ופסגת הפסגות. התחיל בחודש של סליחות, בראש השנה כל הזמן פותחים ההיכל וסוגרים עת רצון, עשרת ימי תשובה, אבינו מלכנו, יום הכיפורים רעווא דרעווין ונעילה, מגיע סוכות מוצאים ספר תורה ומקיפים בהושענות ואז שמחת תורה, מקיפים יחד עם ספרי התורה, מלאים וגדושים בשפע של מצוות ושמחה והודיה. כמה עלינו להודות ולהלל לשבח ולפאר ליוצרנו שהוא אלוקינו הוא אבינו הוא מלכנו הוא מושיענו הוא יושיענו ויגאלנו… להיות לכם לאלוקים.
יה"ר שנזכה במהרה ל'הנה אלוקינו זה..' שבת שלום ומבורך.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
