פרשת ויגש
יעקב אבינו יורד למצרים כדי לפגוש את בנו יוסף לאחר שנים רבות שחשב שיוסף בנו איננו בן החיים, לאחר שהתאבל עליו ואף סרב לקבל עליו תנחומים מרוב צער, מפליא הדבר שכאשר יעקב פוגש את יוסף הוא אומר כך: "אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" (בראשית מו, ל).
ויש לשאול מה פשר הביטוי "אמותה הפעם"? ההיגיון אומר שמפגש זה אמור להוסיף ליעקב כוח שמחה, תקווה, בריאות וחיים, דווקא עכשיו הוא כמו מאחל לעצמו אפשרות של מוות?
רבי עובדיה ספורנו, מסביר את המילים כתפילה של יעקב שהאושר הזה יימשך: עד כה, אומר יעקב, עברתי משברים רבים, וגם כשנחלצתי מצרה אחת הופיעה צרה אחרת, עכשיו מייחל אני "אמותה הפעם": הלוואי והמצב הנוכחי ימשיך כך עד יום מותי, ולא יהיו הפתעות שליליות נוספות.
בפירושו של רש"י על התורה מובא מדרש לפיו המלים "אמותה הפעם" מהווים אנחת רווחה כביכול של יעקב, לאחר כל המתח שבו היה שנים רבות. מעבר לעצם הצער על היעלמותו של יוסף, היה יעקב נתון בנקיפות מצפון מתוך מחשבה שהוא נהג בחוסר אחריות כאשר שלח את יוסף לדרך לבדו, ויעקב אף חשש שבעולם הבא הוא ייענש על כך; עכשיו כשהתברר שיוסף חי, נרגע יעקב ואמר "אמותה הפעם" – "לא אמות אלא פעם אחת" בעולם הזה, ואילו בעולם הבא יהיו לי חיים טובים.
בספר השל"ה הקדוש הידוע כאחד מספרי היסוד של המוסר והקבלה, מוצאים אנו פירוש מקורי על המלים "אמותה הפעם" אם כי המחבר בעצמו מגדיר פירוש זה כ"הלצה".
הפירוש נמצא בתוך דברי הדרכה שנותן השל"ה בדבר התנהלות כלכלית נכונה, ומייעץ למי שיש בידו אמצעים כלכליים לעזור לכלכלת ילדיו, שראוי שייתן "לבניו כפי יכולתו ממון רב, כדי לעשות שידוך חשוב והגון".
יחד עם זה, מזהיר השל"ה הקדוש את האב שלא ייתן את כל כספו לילדיו כך שלא יסמוך עליהם שהם יכלכלוהו לעת זקנה, מצב שבו אב תומך בילדיו נתפס כסביר, אולם מצב שבו אב נתמך על ידי בניו עלול לגרום לאב תחושה קשה ומייסרת. לכן כשבא יעקב למצרים, וידע שמכאן ואילך לא הוא המפרנס, אלא הוא יהיה סמוך על שולחן בנו יוסף הוא התבטא ואמר: "אמותה הפעם", כי מצב זה שבו אב נתמך על ידי בנו נחשב בעיניו "קשה כמוות".
אצל יעקב אמנם לא הייתה לו ברירה אחרת, והיה ברור כי ה' סיבב את התהליך, אולם במצב שבו אפשר להימנע מכך, צריכים ההורים לשמור ככל האפשר על עצמאות כלכלית, וכפי שממשיך השל"ה: "אמרו במשל הדיוט אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון, ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם. על כן שום אב חכם לא יגרום בעצמו לבוא לידי מדה זו ברצון, אם לא אם מאת ה' הייתה זאת".
בדברים שהשמיע הרבי מליובאוויטש בשנת תשכ"ה מוצאים אנו הסתכלות חדשה על דברי יעקב, כך שהמילים "אמותה הפעם" מהווים בעצם מחמאה ליוסף והכוונה היא כך:
כשנודע ליעקב שיוסף חי במצרים והוא מנהל את ענייני המדינה ביד רמה, הוא כמובן שמח שמחה גדולה, יחד עם זה הוא התמלא במתח וחשש למצבו הרוחני של יוסף במצרים, ובפרט לנוכח העובדה שיוסף הגיע לשררה כה חשובה שבאופן טבעי מעסיקה את האדם עד שלא נשאר לו זמן וכוח לענייני הרוח.
מכיוון שכן, כשיעקב ירד למצרים עם כל בני משפחתו, הוא בא מתוך תחושת אחריות ושליחות, הוא ידע שעומד בפניו אתגר לא פשוט: להצליח לשמור על האמונה והרוח היהודית בתוך מצרים החומרית, לייסד מוסדות רוחניים ראויים לשמם גם במקום זה.
ברגע שיעקב ראה במו עיניו את יוסף, והבחין כי יוסף נשאר צדיק נאמן למורשתו של יעקב, ואף התעלה והתקדם באמונתו ובעוז רוחו – או אז הבין יעקב ש"הכל בסדר": אפשר לסמוך על יוסף שיסדר הכל על הצד היותר טוב, ולא רק במובן הגשמי אלא גם במובן הרוחני.
יעקב תפס – להפתעתו – שחיי היהדות במצרים יצליחו לפרוח גם בלעדיו, ועל כך אמר: "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" – לאחר שראיתי אותך "חי" גם מבחינה רוחנית, אני יכול לפרוש בלב שקט… כמו בעל עסק שרואה כי בנו מצליח לנהל את העסק כראוי, ואומר לו: "אתה עושה את זה טוב, אני יכול ללכת הביתה".
הרב אבישי בטשוילי – רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
