פרשת 'כי תבוא'
יחסי גומלין בין ישראל לאביהם שבשמים
פרשת כי תבוא מתחילה בשמחת הארץ המתגלה במצוות הביכורים, "'והיה כי תבואו אל הארץ" – והיה לשון שמחה, לומר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ,אור החיים (דברים כ"ו א) ומיד לאחר מכן באה קבוצת פסוקים החותמת את כל הפרשיות שמתחילת הספר בדברי התעוררות לקיום מצוות ה', וכך נאמר:
"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ) .דברים כ"ו ט"ז ).
המילים "בכל לבבך ובכל נפשך" מזכירות לנו את פרשת קריאת שמע, אנו מצווים לקיים את מצוות ה' בלב שלם ובנפש חפצה. בהמשך מבואר שהיחס בין ישראל לאביהם שבשמים איננו חד כיווני, יש כאן מעין יחסי גומלין. "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ : וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (דברים כ"ו י"ז – י"ט) אנחנו מאמירים את ריבונו של עולם, הולכים בדרכיו ושומרים את חוקיו ומשפטיו, והקב"ה מאמיר אותנו להיות לו עם סגולה.
היחס בין הקב"ה לעם ישראל הוא יחס של "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי "שיר השירים (ג' ו') ראשי תיבות אלו"ל. כך דורשים דורשי רשומות, והגאון מוילנא מבאר מובא בסידור "אשי ישראל" בפתיחה לתפילת ראש השנה שאדם שמתמסר למען הדוד, גם הדוד מתמסר למענו. אנו פוגשים את יחסי הגומלין הללו במקומות שונים במקרא, כמו: "וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהו "ה' משגיח ומסייע ליראיו מלמעלה כשהם עושים את מעשיהם מלמטה. ובמסכת ראש השנה (ט"ז ע"א) אומרים חז"ל: "ואמרו לפני בראש השנה: מלכיות, זכרונות, ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם…", כדי שהקב"ה יהיה מלך עלינו צריך שישראל ימליכו את ה' עליהם. על ידי תפילה ותורה ומעשים טובים נבנים עולמות עליונים
רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו "פתוחי חותם" לפרשת כי תבוא לומד מפסוקים אלה מה גדול כוחה של מצוה, ומה פועל קיומה בכל העולמות, וזו לשונו: "היום הזה… את ה' האמרת… וה' האמירך…'. אפשר לרמוז דבא משה רבנו ע"ה להזהיר לישראל על קיום המצוות, שיהיו זהירים בהם הרבה, ולהודיעם שפעולות גדולות עושים למעלה ועולמות עליונים נבנים על ידם. ולא יהיה קיום המצוות קל בעיניהם, ולא לימוד התורה ולא התפילות, כי על ידי המחשבה הזכה וההבל הטהור נבנים עולמות עליונים למעלה. וכל זה נעשה מידי יום ביומו, כמבואר בזוהר הקדוש ובדברי רבנו האר"י ז"ל. ולכן התחיל להם בתחילה 'היום הזה'.
וכך אומר משה רבנו ע"ה לכל אחד ואחד מישראל: "דע לך שבכל יום ויום על ידי התפילה והתורה והמעשים טובים אשר אתה עושה, הרי אתה בונה עולמות למעלה. ולפיכך דרשו רבותינו ז"ל: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, דכיוון שבכל יום מתחדשים העולמות למעלה, הרי חידושם תלוי במעשה תחתונים. לכן בכל יום יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים, כדי שיתחדשו ויבנו העולמות על ידך". כשאדם זוכה לקיים מצוה, הוא לא עושה מעשה קוף בעלמא, בכל מצוה שאדם מקיים הוא פועל על המציאות והופך אותה להיות אחרת ממה שהיתה קודם לכן. על ידי קיום המצוות אנחנו שותפים עם ריבונו של עולם בחידוש הבריאה, "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" זו בריאה שנמצאת בתנועה מתמדת, 'בריאה ללא הפסקה.
בברכת שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא ירושלים
