פרשת תרומה
פרשת תרומה – מחשבות על תרומה ובניית משכן
פרשת תרומה עוסקת בהוראות לבניית המשכן – מקום שיקדש את מחנה ישראל וישמש מוקד לעבודת ה' ולהשראת שכינה. התורה פותחת בציווי: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" (שמות כה:ב). מהו המסר שמסתתר מאחורי ציווי זה? מהי המשמעות העמוקה של "תרומה" בהקשר הרוחני, ואיך היא משקפת ערכים של חיבור ואחדות?
חז"ל שמים לב לכך שהמילה "ויקחו" נראית לכאורה מבלבלת. מדוע לא נאמר "ויתנו לי תרומה"? הרי מדובר על נתינה, לא על לקיחה. רש"י מפרש ש"ויקחו לי תרומה" משמעה – "יקחו לשמי". הכוונה היא שהתרומה אינה פעולה חומרית בלבד; היא חייבת להיעשות מתוך רצון טהור, למען שמו של הקב"ה. בכך, התורה מלמדת אותנו שהמעשה הפיזי של הנתינה אינו העיקר, אלא הכוונה שמאחוריו. כאשר אדם נותן מתוך נדיבות לב, הוא יוצר חיבור עמוק יותר עם ה'.
הרמב"ן מוסיף כי המשכן נועד להוות המשך של מעמד הר סיני. הוא מבאר שהמשכן נבנה כדי שהשכינה שנגלתה בהר סיני תישאר בקרב ישראל באופן מתמיד. כך, המשכן אינו רק מקום גשמי, אלא סמל לקדושה ולחיבור בין ה' לעמו. השאלה הנשאלת היא: כיצד אנו, בדורנו, יכולים לבנות "משכן" בליבנו, שבו השכינה תוכל לשכון?
התורה מדגישה שהתרומה ניתנת *"מאת כל איש אשר ידבנו לבו"*. ה"ספורנו" מפרש שהדגש על "נדבת הלב" מלמד שהמשכן ייבנה רק על ידי מי שרוצה בכך באמת ובתמים. גם אדם שאין לו הרבה לתת, אם ליבו נדיב – תרומתו שוות ערך. המסר הוא שכל אדם יכול לתרום, כל אחד בדרכו, ולכל תרומה יש מקום.
בניית המשכן נעשתה על ידי תרומות מגוונות: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, בדים ועצים. חומרים אלה, שכל אחד מהם בעל ערך שונה, התאגדו יחד כדי ליצור את המשכן. כך מלמדת אותנו התורה שיעור על אחדות. המשכן אינו יכול להיבנות מחומר אחד בלבד – הוא זקוק למגוון. גם בחברה שלנו, אנו תלויים בתרומתו הייחודית של כל אחד ואחד. יש אנשים שתורמים מכספם, יש המעניקים מכישרונותיהם, ויש שתורמים מזמנם. רק כאשר כולם משתפים פעולה, ניתן ליצור משהו שלם ומשמעותי.
פסוק מרכזי בפרשה הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה:ח). הביטוי "ושכנתי בתוכם" מעורר שאלה מעניינת: מדוע נאמר "בתוכם" ולא "בתוכו"? התשובה היא שהמשכן הוא לא רק מבנה פיזי שבו שוכנת השכינה, אלא הוא נועד להזכיר לנו שעלינו לבנות מקום לשכינה בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" מסביר שהמשכן הוא סמל לעבודת ה' הפנימית, לכל אחד בליבו ובמעשיו.
המדרש מוסיף על כך שהמשכן הוא "לב האומה". כשם שלב האדם מזרים חיים לכל הגוף, כך המשכן מזרים קדושה ואחדות לכל העם. מכאן עולה השאלה: איך אנו יכולים להפוך את חיינו למקום שבו תשרה השכינה? האם אנו משאירים מקום לה' בחיינו, או שהחומריות תופסת את רוב תשומת הלב שלנו?
בסיום פרשת תרומה אנו לומדים שתרומה אינה רק נתינה חומרית, אלא הזדמנות להשתתף ביצירת קדושה בעולם. חז"ל מלמדים שכשאדם תורם מעצמו, הוא לא רק משמח את האחרים – הוא משנה את עצמו. בניית המשכן הייתה ביטוי מוחשי לאחדות העם, וכל תרומה, קטנה כגדולה, הייתה משמעותית.
כיצד ניתן לקחת את רעיון התרומה, שהיה רלוונטי במשכן, וליישם אותו בחיינו כיום? האם אפשר למצוא דרכים שבהן כל אחד מאיתנו יוכל "לבנות משכן" – בחברה, במשפחה, ובמעשים האישיים שלנו?
הרעיון המרכזי בפרשת תרומה הוא שתרומה אינה רק פעולה פיזית, אלא הזדמנות להתחבר, לבנות ולקרב את העולם לקדושה. כאשר אנו תורמים מכל הלב, אנו לא רק בונים "משכן" – אנו גם בונים את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר.
בברכת שבת שלום,
ר' אלישי זיזוב, פרנקפורט גרמניה
