פרשת כי תשא
הקוד לידיעה נצחית
כשבוחנים לעומק את עיקר הרצון של כל אדם, הכותרת הראשית מתנקזת למילה, כבוד.יש מי שרוכש זאת באמצעות כח,כסף ונשים ויש מי שרוכש זאת באמצעות תורה ומצוות. אבל אל תתבלבלו, כולם רודפים אחר הכבוד. אפילו משה רבינו ניגש את הבורא ושואל הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃ והתשובה שהוא מקבל היא: לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי. למה מתכוון הבורא באומרו משפט זה? האם ראיית האלוקות מביאה למוות?
מי שלא מחפש כבוד הוא נורא מחשיד, כי כנראה שאין שום משמעות לחייו, והוא מאלו הנהנים מהבלי העולם מבלי הכיר את העולם. מה זה כבוד? כבוד = הכרה. או אם תרצו, כבוד עצמי = מעלת הדימוי העצמי שלך. כשהדימוי העצמי שלך נמוך, כל הקיום שלך וכל החיים שלך נרמסים.
אדם בעל דימוי עצמי גבוה הוא אדם החש כי הוא כל יכול, אף אחד לא יכול עליו ואין מי שישבור אותו. דימוי עצמי גבוה הוא דבר כל כך חשוב ומבורך, שבהעדר הדבר, נעדרת הזהות שלך.
יש שהכבוד העצמי שלהם בנוי מאוסף של ידע שהם צברו על עצמם ועל העולם, הם לכאורה יודעים הכל ואין לך שום סיכוי ללמד אותם דבר מה. הוא לא יקשיב לך . ויש שהכבוד בנוי על העדר ידיעה. אדם שכזה הוא האדם הדומה ליוצרו מכיוון שהוא בתנועה מתמדת של ידיעה והעדר ידיעה. הוא למעשה כל הזמן מודע שהוא לא יודע ומה שהוא יודע באמת זה לא ממנו.
תגובתו של ה׳ למשה ״כי לא יראני האדם וחי״ היא למעשה לא הבעיה, אלא היא הקוד להתקשרות האולטימטיבית עם האינסוף ברוך הוא. כי לא יראני האדם וחי – כשאדם רואה מציאות כלשהי, הוא בעמדת ידיעה. יש לו דעת, הוא מחובר. כשאדם מחפש חיים, משמע חסר לו, אז הוא מתחיל לשאול ולחפש, כי הוא סוף סוף מודע שהוא לא באמת יודע הכל. ולכן הקוד לגילוי כבוד ה׳ מבוסס על 2 יסודות:
דעת – יכולת חיבור, התקשרות והמשכה בין התודעה הנצחית למערכת החושים.
ענווה – יכולת הידיעה שאינך יודע
האמונה היהודית מבוססת מידת הכבוד של האדם. כלומר, גודל ההכרה והקשר עם יוצרך, יעניק לך את המתבקש במימוש תכליתך בעולם. חשוב לציין כי אמונה – היא היכולת ליצור/לתקן מציאות שעל פי טבע אינה קיימת. אמונה צריך כשרוצים ליצור יש מאין.
ובכן, דעת וענווה, הם כלים לפיתוח האמונה, המקבלת משמעות בשפה של האדם. כשאתה קורא את לשון הקודש יש בה שכבות (פרדס) על גבי שכבות של רבדים ותובנות אשר עיון מעמיק מגלה כי הכל קשור בעולם האמת וזאת רק שאלה של פרספקטיבה עד לאיזו משמעות הנך יכול להגיע מתוך כל מילה, הן ברמה ההבנה הבסיסית, הן ברמה המספרית, הן ברמה הציורית, הן ברמה המהותית, הן ברמת הכח והן ברמת הפעולה.
התכונות הללו הקיימות בכל מילה ומילה בלשון הקודש, אינן קיימות בשפות אחרות. לדוגמא: האם ידעת כי כל מילה בלשון הקודש מייצגת את הסיבה, הבעיה והפתרון. בשפות זרות, ישנם רבדים שקיימים, אך לא במימדים כה רבים ועמוקים. אותיות התורה הם למעשה הבינה של המשמעות של המילה היא מייצגת והם גם הכלים להשראת הבורא בנפש האדם. כלומר, גודל השכינה בעולמך תלוי בגודל ואיכות העושר של השפה אותה הנך דובר.
הסכנה הטמונה בכבוד המבוסס על אלמנטים חיצוניים היא שהמשמעות אליה אתה מחובר וממנה אתה ניזון היא סובייקטיבית, אשלייתית, זמנית, ועלולה להתכלות בכל רגע נתון, והכי חשוב, זה דבר שאינו באמת תלוי בך אלא בנסיבות שאין לך שליטה בהן. אז ממה נפשך? למה לחכות למשיח שלא ייחלנו ולמה לגרום לאחיך לסבול בגלל מעשיך?
הרי גודל הדעת שלך מבוסס על מעלת המשמעות שיצרת לחייך ובמידת היכולת שלך לחבור לסוף דעתו של כל אדם ומתוך כך נמדדת מידת ההשגחה הפרטית עליך.
לסיכום: ישנם שתי סוגים של אנשים בעולם; אלו החיים בגישה של ״מה קשור״ ואלו החיים בגישה של ״הכל קשור״. זה שחי בדרך של מה קשור, יש לו טבע לא חיובי שכל הזמן טוען ״איך קשור״ ויש את זה שחי בדרך חיים של ״הכל קשור״, אשר יש לו טבע חיובי שכל הזמן חוקר ״איך באמת הכל קשור״.
האיש בד״כ חי בגישה של ״מה קשור״. האשה לעומתו חיה בגישה של ״הכל קשור״. מאידך, בגבר יש יצר נקבי הקיים, מאופשר, אך אינו פעיל כל כך. ועלינו הגברים חלה החובה ללמוד את פנימיות התורה כדי שהתכנסות למשמעות המילים תביא אותנו לידי מצב שאנחנו נגיע לדרגת השלמות, זוהי דרגת החסיד.
החסיד מעלתו היא בכך שהוא מודע לעצמו עד כמה שהוא קטן, אך באמצעות תורה ומצוות, הוא מודע לאן הוא יכול להגיע, כי אינסוף ליכולתו. וכל פעם עליו לנוע מהאונה השמאלית לאונה הימנית ומשם להתחיל להתממש כל פעם מחדש. זה דרך החיים היהודית חבריי, המצריך תעצומות נפש עצומים בדרך לחיים של משמעות.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
