פרשת פקודי
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
גאון עוזנו, הרב חיד"א זצוק"ל, פירש את פסוקנו (בספרו "נחל קדומים") בדרך רמז. וזה תוכן דבריו (והפעם אשאיר את הסקת המסקנות האישית לך, קורא יקר):
א. כתוב בספר תנא דבי אליהו (אשר בו כתובים מדרשים אשר לימד אליהו הנביא זכור לטוב את רב ענן, כנזכר בגמרא מסכת כתובות), מה שסיפר אליהו הנביא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְצָאַנִי קַסְדּוֹר אֶחָד (ממונה מהמלך). נָתַן לִי שָׁלוֹם, וְלֹא הִכִּירָנִי. וְאָמַר לִי: רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה? וְאָמַרְתִּי לוֹ: מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְסוֹפְרִים וְרַבָּנָן אֲנִי. וְאָמַר לִי: רַבִּי, בֹּא וְשֵׁב עִמִּי בִּמְקוֹמִי שֶׁאֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּפוּלִים וַעֲדָשִׁים וְכָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, אֵין אֲנִי מַנִּיחַ מְקוֹם תּוֹרָה, וְאֵין אֲנִי דָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה.
אָמַר לִי: רַבִּי, לָמָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: שֶׁלֹּא חָרַב הָעוֹלָם אֶלָּא מִפְּנֵי פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא חָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִפְּנֵי פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְכָל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עַל יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא מִפְּנֵי פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁגָּדוֹל וְרַב הוּא לִפְנֵי הקב"ה פִּשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה א, ה): "בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת". וְאֵין "זֹאת" אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט, יא-יב): "מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר? וַיֹּאמֶר ה׳: עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי וְלֹא הָלְכוּ בָהּ". מִיָּד אָמַר לִי: רַבִּי, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁבָּחַר בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים וּמִכָּל הַלְּשׁוֹנוֹת, וְנָתַן לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאַתֶּם בּוֹטְחִים בּוֹ בְּכָל מָקוֹם. עד כאן.
ב. מתוך דברי הזוהר הקדוש (בזוהר חדש) נראה, שגם חרבן בית שני היה על עזיבת התורה, וכמו שכתב הרב הגדול הרמ"ז (הרב רבי משה זכותה) ז"ל בהגהותיו על הזוהר.
ג. ידוע מה שאמרו בגמרא מסכת נדרים, על הכפילות בפסוק הנ"ל "ולא שמעו בקולי, ולא הלכו בה": אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה (כלומר שלא היו מברכים ברכות התורה לפני שהיו לומדים תורה). ופירשתי בספרי הדרושים (על פי מה שכתב הרב מהר"י מולכו ז"ל מרבנן הזקנים אשר בעיר הקודש ירושלים ת"ו בדור שלפני פנינו) שישראל במעמד הר סיני אמרו "נעשה ונשמע" על עשיית המצוות, אך את החיוב ללמוד תורה לא רצו לקבל עד שכפה עליהם ה' את ההר מלמעלה ואמר להם: אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו כאן תהא קבורתכם. ואכן ישראל לפני חורבן הבית לא רצו ללמוד תורה ומזה יצא נזק גדול, ונלכדו ישראל בכמה עבירות, כי התורה מגינה מיצר הרע כידוע. והם, אף על פי שהיו לומדים תורה, היה זה כמו סיפור וחכמה, לדעת חכמת התורה, ולא בשביל התורה, תורה לשמה. ועל כן לא היו מברכים בתורה תחילה, לחזק את עניינם שלא רצו לקבל את לימוד התורה, ועל כן במקום שהתורה תבטל מהם את יצר הרע, אדרבה היו מגדילים את היצר הרע, כמו שהארכנו במקום אחר.
ועל פי הקדמות אלו נבין את רמז הפסוק: "אלה פקודי המשכן משכן" – המלה "פקודי" היא מלשון חסרון, כמו שאמרו אנשי הצבא למשה: "ולא נפקד ממנו איש", כלומר לא נחסר מאיתנו איש. והכוונה: "אלה החסרונות" שנחסרו מאתנו שני בתי מקדש הרמוזים במלים "המשכן משכן". והנה ידוע מהגמרא (יומא כא, ב) שבבית שני היו חסרים חמשה דברים (שכינה, ארון הברית, אורים ותומים, נבואה, ואש מן השמים). ולכן כתוב כאן בפעם הראשונה "המשכן" עם האות ה', ובפעם השניה "משכן" ללא האות ה', כי הם כנגד בית ראשון שהיה עם ה' דברים אלו, ובית שני שחסר ה' דברים אלו. ושניהם נחרבו ונחסרו מאתנו.
והטעם לזה היה "העדות" – על עזבם את התורה שנקראת העדות ("עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". תהלים יט, ח). ואם תאמר: הרי היו לומדים תורה! לכן אמר "אשר פוקד על פי משה" – צריך שהלימוד יהי לימוד תורה לשמה, שכך נצטוינו ממשה רבינו ע"ה שנצטווה על ידי הקב"ה. וזהו שאמר "אשר פוקד על פי משה" – שנצטווינו מהקב"ה ששלח את משה בחירו. אך הם לא ברכו בתחילה, לא למדו תורה לשמה, ולכן הלימוד לא הועיל, ולכן נחרבו הבתים.
אך מתוך צרה רווח, ובאותם מלים רמוזה הנחמה: "על פי משה" – שנזכה לגאולה על פי משה, כי גאולה העתידה בזכות משה רבינו ע"ה (ככתוב בזוהר, שעתיד משה לתבוע כבוד התורה ותבוא הגאולה), וזהו שנרמז כאן "על פי" בגימטריא "קץ" (וכמו שכתב רבינו אפרים ז"ל), שיבוא הקץ על ידי משה שיביא את הגאולה האחרונה כמו שהביא את הגאולה הראשונה ממצרים. ואז תחזור ותשוב אלינו "עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן", שתבוא הגאולה וייבנה בית המקדש, ועבודת הכהנים והלויים תחודש, ואז נשיר שיר חדש, במהרה בימינו אמן. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
