פרשת שמיני
פרשת שמיני כוללת בתוכה כמה וכמה נושאים: בתחילה מדברת הפרשה על היום השמיני להקמת המשכן בו הסתיימה מלאכת הקמתו. בהמשך מסופר על מיתת שני בני אהרון ועל הציווי להיזהר שלא יקרה שוב מקרה כזה ובהמשך לכך הציווי על הבהמות העופות והדגים המותרים למאכל שמסתיימים באיסור אכילת שקצים ורמשים.
הבאת נושאים אלו בזה אחר זה מעלה שאלה: הסמיכות מראה שיש קשר בין העניינים הללו, אך במבט פשוט לא מובן מהו הקשר ביניהם?
לאחר שבמשך שבוע ימים ציוה ה' בכל יום להקים את המשכן ולפורקו נבנה המשכן ביום השמיני ולא פורק שוב, הדבר מראה על עניין נעלה במיוחד- נצחיות המשכן. האמת היא שגם הקמת המשכן באותם ימים שבהם ציווה ה' לפרקו לאחר מכן היא עניין נצחי, והוכחה לכך ניתן לראות מקשר התפילין לפי דעות מסוימות יש להתיר את קשר התפילין ולקשור אותו מחדש בכל יום, אבל גם לפי השיטות האלו לעניין קשירה והתרה בשבת נחשב קשר התפילין 'קשר בר קיימא', קשר קבוע ותמידי וזאת למרות שבדרך כלל קשר שעתידים לפתוח ולהתיר אותו נחשב לקשר שאינו קבוע לגבי קשירה בשבת. כיון שהקשר נעשה לפי התורה הוא נחשב לקבוע למרות שע"פ תורה יש להתירו לאחר מכן, וממעלת הקמת המשכן בשבעת הימים הראשונים שנחשבת לעניין נצחי על אף שלאחר זמן פירקו אותו, ויכלו להבין את מעלת הקמת המשכן ביום השמיני ללא פירוק לאחריו.
גם הנושא הבא בפרשה 'מיתת בני אהרון' מראה על מעלה גבוהה מאוד. בחסידות מסבירים שמיתת בני אהרון בעת שנכנסו למשכן היתה בגלל מעלתם הרוחנית. הם הגיעו למצב של 'כלות הנפש' – נפשם השתוקקה להידבק בקב"ה עד שפרחה מגופם ומתו. והאזהרה לכל עם ישראל שלא לעשות את מעשה בני אהרון, מוכיחה לנו שכל בני ישראל היו במצב רוחני גבוה מאוד שאם לא כן לא היה צורך לומר להם להיזהר שלא להגיע למצב של 'כלות הנפש'. ובאותה פרשה עצמה ממש בהמשך לשני העניינים הנעלים הללו מצווה התורה שלא לאכול שקצים ורמשים. לא מדובר בסתם דברים שאסורים למאכל, אלא הם דברים מאוסים שמצד טבעו של האדם הוא אמור להתרחק מהם. מדוע דווקא במקום הזה כאשר מדברים על מעלות גבוהות כל כך, מגיעה התורה להזהיר על דברים נחותים שכאלו?
בסמיכות הפרשיות האלו שכלולות יחד בפרשת שמיני טמונה אזהרה: אם אדם מסתמך על עבודתו העצמית ועל המעלות הגבוהות אליהן הגיע הוא עלול ליפול ממדרגתו להידרדר למטה מטה אפילו עד כדי אכילת שקצים של ממש. הגוף עד כמה שנקדש אותו הוא עדיין גוף בשר ודם כולו גשמיות. כדי להיות סמוכים ובטוחים שגשמיות הגוף לא תפריע למעלת הגבוהות בעבודת ה' צריך להתנהג באופן של קבלת עול – לעשות את מה שראוי לעשות כי כך ציווה ה'.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
