פרשת 'שמות'
'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'
'ויקוצו מפני בני ישראל'
'בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם' כשמת יוסף הצדיק הפרו ברית מילה אמרו נהיה כמצרים וכיוון שעשו כך הפך הקב"ה את האהבה שהיו המצרים אוהבים אותם לשנאה (מדרש רבה א-ח).
הייתכן שבני ישראל הפרו ברית מילה? האמנם הפסיקו בני ישראל למול את בניהם איך יתכן שבזמן כה קצר מתחילת השעבוד כבר יאבדו את זהותם המעידה על היותם יהודים?
עוד דבר תמוה שמצוה זו היא היחידה שניתנה להם ועם פריקת עולה של מצוה זו לא נותר שום סימן היכר שיבדיל בינם לבין הגויים, אם כן כיצד יתכן שבבת אחת יפרקו מעליהם מצוה כה יקרה המקשרת אותם לבורא עולם?
מסביר בעל 'בית לוי' אין כוונת המדרש שבטילו את מצות המילה דבר כזה לא יתכן, ודאי שאף בזמן השעבוד בני ישראל מלו את בניהם, וכפי שמובא בילקוט (סוף פרשת בשלח) כשהיו מלים את בניהם אמרו להם המצרים מדוע אתם מלים אותם? היו כבני מצרים ואנו נקל את השעבוד הקשה מעליכם! אמרו להם עם ישראל למצרים 'כלום שכחו אבותינו את אביהם שבשמים שישכח בניהם אחריהם'? משמע שהם כן קיימו את מצות ברית המילה. אם כן, נשאלת השאלה מה כוונת המדרש באומרו הפרו את הברית'?
הכוונה היא שטשטשו את עקבותיה: הם דאגו שלא יהיה ניכר שהם מהולים שתיכף אחר המילה משכו עורלתם עד מקום החתך, והמילה נתכסתה כמו שהייתה. בני ישראל דאגו על עתידם, הם לא ידעו איך יתנהגו המצרים עם בניהם אחריהם, על כן הם ביקשו עצה כיצד להתקרב אליהם ולא להיות מובדלים מהם הרבה. ושלא יהיו ניכרים בניהם כגרים ונוכרים, הם סברו כי יען בהתקרבות ובדמיון בין הגופים של עם ישראל והמצרים יתקרבו הלבבות ותימעט השנאה. ההבדל היחיד בניהם הייתה המילה, ועל ידי טשטושה יוכלו להיות כשווים בין שווים, ויזכו לקבל שיוון זכויות וינהגו בהם לטובה. אין ספק שצעד זה של בני ישראל יביא בסופו של דבר גם להתבוללות.
זו הדרך: קירוב גשמי ואחר כך גם קירוב רוחני, כי כאשר אין מסך מבדיל בינינו לבין האומות מהר מאוד מתערבים בין הגויים. למרות שמבחינת הדין אכן בני ישראל קיימו את המילה כדת וכדין, אך למעשה רוקנו אותה מתוכנה וביטלו את השפעתה.
כאשר ראה הקב"ה שבני ישראל הולכים לאבד את הקשר היחיד והישיר עימו, גרם לכך שבמקום שמירה מסוג הברית תבוא, שמירה מסוג אחר הרבה יותר קשה 'שנאת הגויים' ורק כך הם יוכלו להתקרב לבורא עולם 'ויקוצו מפני בני ישראל', נעשו כקוצים בעיניהם. קוץ – הוא דבר מכאיב ואינו נעים, זו היתה התייחסותם של הגויים לעם ישראל – קוצים לא רצויים, הם חשו ששונאים אותם.
לעיתים האדם חושב שבהתקרבות אל הגויים הוא ירגיש טוב יותר והיצר אף מספק לו סיבות של 'קידוש שם שמיים' לקירוב, זה ובטוח הוא שכל מעשיו לשם שמיים ולשם מצווה. אך כאשר האדם אינו מבין בדרכי נועם, אינו תופס שבעצם קירבה זו היא אסורה ושנואה, קירוב לגויים שבא על ידי הפרת ברית המילה – זו הדרך להתבוללות. ולעיתים קירבה זו גורמת לאיבוד הזהות העצמית וכמעט שמכאן אין דרך חזרה.
דרכו של היצר להראות לאדם שלכאורה אין כאן ביטול מצוות מילה חס ושלום, אלא צעד קטן לריכוך קושי השעבוד וכל זה נעשה למען עם ישראל לטובתו והצלתו וכך לאט לאט שלב אחר שלב מחליש היצר מעוצמת האיסור ומראה לאדם שזו רצונו של הקב"ה ולהקל מעול הסבל ובוודאי האדם צריך לדאוג קצת לעצמו אבל המציאות הוכיחה את ההפך.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
