פרשת 'תצוה'
"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" [כט-מג]
קביעות בלימוד התורה –המפתח לקב"ה
"אתוועד עם הצבור כמלך הקובע מקום לדבר עם עבדיו שם" [רש"י]
"ואזמין מימרי תמן לבני ישראל ואתקדש ביקרי" [אונקלוס]
הקב"ה קובע את המשכן כמקום בו הוא יוכל לדבר עם בני ישראל והרי " מלוא כל הארץ כבודו", אם כן מה ענין הקביעות של מקום בו רוצה הקב"ה לדבר עם עבדיו. גם ידוע שבמשכן הייתה שרויה השכינה, אם כן מה בא להוסיף לנו הפסוק "ונועדתי שמה לבני ישראל" אני שם אוועד ונקדש בכבודי, התרגום מתרגם:"ואתקדש ביקרי" מהו אותו יקר לקב"ה ? בספר "אשל אברהם" מבאר הרב אברהם חפוטה שליט"א את ענין החשיבות של קביעות מקום לקביעות בלימוד התורה שזהו היקר לקב"ה, יש ענין גדול בכך שהאדם ינהיג קביעת בלימוד התורה.
הגמרא[סנהדרין ז.] [שבת לא.] אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו "נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה" ? מה כוונת השאלה קבעת עיתים? וכי תורה צריך לקבוע לה זמן? הרי תורה צריכים ללמוד יומם ולילה, אם כן מה שייך ענין קביעת עיתים לתורה? ומדוע זה תחילת דינו של האדם דווקא על זה? ומה עם שאר השאלות: שבת, תפילין , כשרות, טהרה וכו'? הרי גם הם נשאלות ודנים את האדם על כל פרט ופרט אם כן מה החשיבות לקביעת עיתים לתורה? אלא ניתן לבאר שקביעות עיתים לתורה היא מפתח לכל דינו של האדם ועתיד לבוא, אם אדם קבע עיתים לתורה אז יש מה לדבר איתו על שכרו, מתי יכנס לגן עדן ואיזה חלק יהיה לו שם, אך אם חס וחלילה לא הייתה לו קביעות לתורה, קודם כל הוא מקבל דין קשה, ורק אחר כך בוחני את שאר הנושאים כיצד קיים אותם.
גם הקביעות לתורה יש בה כמה אופנים שונים, יש לימוד שנקרא לימוד ממילא,יש כולל בוקר,כולל צהורים , כולל ערב, ואף כולל לילה עד הנץ, אך השאלה היא , בעצם, איך לומדים? יש כאלה שזמן קביעותם משתנה מיום ליום,פעם מגיעים בשעה כזו ופעם בשעה אחרת, פעם הלימוד בהתלהבות, ופעם בשינה, פעם מגיע לחצי יום, ופעם הוא מגיע לכולל ערב רק בשביל להתפלל ערבית וכד', לימוד כזה נקרא עבודת ה' ממילא, זו עבודת התלויה במצב רוח, במזג האויר,בנוחות וכיוצא בזה, גם אופן הלימוד: פעם משניות פעם גמרא, פעם סיפורי מעשיות, זה אינו נחשב לקביעות, אומנם זהו יהודי ירא שמים, אבל מזה אי אפשר להיות בן תורה אמיתי!
תלמיד חכם אמיתי הוא לא יהיה, שבן אם יהיו לו טרדות הוא לא ילמד , אם יהיו לו בלבולים או שתהיה אוירה בטלנית הוא יתבטל , אם יצחקו גם הוא יצחק, ואם נפגוש אותו עוד עשרים שנה אמנם יהיה לו וותק של עשרים שנה אך הכל נלמד לפי איך שיצא, כמו שאומר הגמרא בעירובין:"לא חמימי ולא קרירי כמו קדירה דבי שותפי'" קדרה של שותפין לא קרה ולא חמה, כל אחד סומך על השני. ברוחניות צריך הכנה, צריך קביעות "עשה תורתך קבע", ובכך אין די זמן אלא שכל הכוחות יופנו ללימוד התורה, בכל מצב ובכל זמן יפנה את ענייניו ודאגותיו, וכל הטרדות לא יהיו לנגד עיניו כאשר לומד תורה: שהדברים לא יתרחשו אצלו במקרה, אלא הכל יהיה בקביעות , בצורה מסודרת ומאורגנת.
טומאה לא צריכה הכנה וזו הסכנה שיש בה. אדם יכול ללכת ברחוב ולהיכשל הטומאה, כי הטומאה היא מקרה, אך לא כן בקדושה היא לא נופלת לאדם במקרה, קדושה צריכה הכנה, אי אפשר להיות פתאום הגאון מוילנא, הנבואה לא שורה על האדם בפתע פתאום, אך לההיפך לרשע אדם יכול בן רגע. וזה מה שאמר הקב"ה:"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" אמר הקב"ה אני צריך להיוועד ולקבוע אתכם זמן ולדבר שמה וזה נקרא "אוהל מועד" מקום קבוע, כי קדושה צריכה הכנה במשה שרתה הקדושה והוא יכל לדבר עם הקב"ה בכל רגע ובכל שניה, שכן היה הוא מוכן לקדושה זו ושקוע בזה תמיד.
זהו גם המפתח ליום הדין " קביעת עיתים לתורה" העיתים שקבעת האם שמרת עליהם? האם מסרת נפשך על השעות שאתה צריך ללמוד בהן? כמו שבעל מכולת לא סוגר חנותו בכל מצב. כך גם אתה חייב לקבוע עיתים בכל תנאי. בכל מצב רוח, כמו שהקב"ה דורש מקום וזמן קבועים , כך גם אצלך הדברים צריכים להיות וכאשר יש את המפתח הנכון השערים נפתחים.
הרב יוחנן מיכאלי מלוד.
()
