פרשת ראה
האדמו"ר הזקן בספרו ליקוטי תורה מביא משל להסברת ההבדל שבין חודש אלול לחודש תשרי: אלול נמשל לתקופה בה נמצא המלך בשדה לפני בואו העירה, ותשרי נמשל לתקופה בה נמצא המלך בהיכלו. בשעה שהמלך נמצא בהיכלו אזי אין את הרשות והאפשרות לכל אחד להיכנס אליו ויש צורך בהכנות רבות לכך, ואילו כשהמלך יוצא לשדה אל העם הרי למרות שאינו מופיע שם במלוא גדולתו ותפארתו כבהיכל מלכותו, הרי דווקא בכך יש יתרון משום שכל אחד ואחד רשאי לדבר בעצמו אל המלך פנים אל פנים, והמלך מצידו מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות ומקבל את בקשותיו.
בחודש אלול מופיע הקב"ה לפני כל איש ואיש מישראל, ובאפשרותו של כל אחד למסור לו את בקשתו, ברם מובן שבשעה שהמלך נמצא בשדה יש צורך בזהירות יתירה, שכן מאמר שהאדם שרוי ועומד במעמדו ומצבו הרגיל שבו הוא נמצא ברגילותו ועם זאת הוא מופיע לפני המלך ומקבל את בקשתו, ויותר מכך המלך מראה לו סבר פנים יפות והוא עלול לטעות ולחשוב שרצוי לו להישאר במצבו שהיה עד עתה, וההוכחה לכך שגם במצבו מופיע לפניו המלך. כשהמלך בהיכלו אין מקום לטעות, שכן אין מכניסים לשם אלא רק מי שהשלים את כל ההכנות הדרושות לכך וגם אותו מכניסים רק במידה שהוא ראוי לה, וכלשון הגמרא במסכת מגילה (יב.) 'הראוי לחצר – לחצר, הראוי לגינה -לגינה הראוי לביתן – לביתן' אך בשעה שהמלך בשדה אפשר בקלות להיתפס לטעות, ועל כן צריך לנהוג בזהירות יתר.
כך גם בחודש אלול, העובדה שהקב"ה מופיע לפני כל אחד מבלי להתחשב עם מצבו, ומגלה לו פנים שוחקות יש בה יתרון גדול בכך שכל יהודי מסוגל לקלוט אלוקות. אך דווקא משום היתרון הזה יש צורך שלא לטעות שאפשר להישאר במצב הזה וכהוכחה לכך: שלמרות שהאדם נתון ב'עובדין דחול' למרות זאת ניתנת לו מלמעלה התגלות שלוש עשרה מדות הרחמים וכמאמר הגמרא במסכת ראש השנה (יז:) מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, "ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה'" שהמקור שלהם הוא בשם הוי' שלמעלה מההשתלשלות.
בפרי עץ חיים (שער ר"ה פרק א') .
נאמר: שהמילים להוי' ויאמרו לאמר אשירה הם ראשי תיבות אלול. ויש להבין א- מה הקשר בין הפסוק לאלול. ב- מה פירוש המילה לאמר, שהרי בכל מקום שנאמר לאמר פירושו לאמר לאחר, אך מאחר שכל בני ישראל היו בהזדמנות הזו – מה המקום להיכתב 'לאמר', אלא שהמשמעות 'לאמר' כאן היא – לדורות בכל דור ודור צריך להיות 'אשירה לה' כי גאה גאה', כשיהודי עומד ב 'אשירה לה" הרי 'גאה גאה' כתרגומו 'אתגאה על גיותניא' (מתגאה על הגאים), ואף שיש 'גיותניא' שהם השרים של מעלה – הנהגת הטבע על פי סדר ההשתלשלות, הרי כשיהודי מוסר את עצמו להקב"ה, אזי מבטל הקב"ה לפניו את כל העולם והשרים שיהיו הכל נתונים תחתיו.
וזו עבודת חודש אלול – "ויאמרו לאמר אשירה לה'", היתמסרו אל הקב"ה על ידי 'תשובה' "והרוח תשוב אל האלוקים" שמכאן נובע גם הלך רוח של אשירה, הצעד של התמסרות אל הקב"ה משפיע גם על יהודי נוסף ויאמר לאמר – אמירה לדורות שאזי יהיה כי גאה גאה והיהודי הופך לאדון על העולם, עבד מלך – מלך, עבד לה' מלך גאות לבש.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתי והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
