הרב יצחק אדרת בדברי תורה לפרשת 'שלח'

הרב  יצחק אדרת בדברי תורה לפרשת 'שלח'

פרשת שלח

חיבור של אמת:

מסופר על עשיר מופלג שעסקים רבים והשקעות לרוב היו לו, ועל אף כל זאת חולשה הייתה לו לדבר אחד, חובב סוסים היה ובכל שנה רכש לעצמו מספר סוסים אבירים וחזקים.
ביום מן הימים שמועה הגיעה לאוזניו שיריד סוסים אמור להתקיים בעיר הרחוקה. הוא נטל שניים מטובי סוסיו האחד סוס מצרי והשני סוס הודי ויצא לדרך אל היריד. בעיצומה של הדרך מזג האוויר הפך סגרירי וגשם עז ניתך ארצה וביצות רבות נוצרו בגינו, והסוסים כדרכם של סוסים דהרו קדימה ובשלב כלשהו נתקעו באחת מן הביצות ולא יכלו להמשיך בדרכם.
העשיר שהבין כי נתקע זעק לעזרה אולם אין קול ואין עונה, לאחר כעשרה רגעים הגיעו לאוזניו קולות של עגלה הרתומה לסוסים, תקווה מילאה את לבו שהנה בעל העגלה הקרבה ובאה יסייעו לחלץ סוסיו ועגלתו מן הביצה.
כשקרבה העגלה יותר הבחין העשיר ביהודי זקן המנהיג עגלה ישנה הנוטה להישבר ואותה מושכים צמד סוסים חלשים וכחושים, חשב העשיר לעצמו, 'אני רוצה לראות אם בכוח עגלה זו לעבור את הביצה'.
נכנסה העגלה לביצה והנה צלחה אותה בשלום, העשיר עומד ומשתאה איננו מאמין למראה עיניו!!
המשיך הזקן בדרכו אך העשיר קרא לו בקול, "רגע ר' ייד בוא לכאן"! וכשזה הגיע אמר לו העשיר "בחלישות הדעת נתקפתי כיצד יתכן הדבר, עגלתי רתומה לשני סוסים אבירים שבכוחם לדהור למרחקים במהירות והם לא הצליחו לעבור את הביצה, ואילו סוסיך החלשים והכחושים עשו זאת"?
"אמור נא לי" ענה לו הזקן, "מהיכן הסוסים שלך"? "האחד מוצאו ממצרים והשני מוצאו מהודו" השיב העשיר.
חייך הזקן ואמר, "סוד הוא ואגלה לך, דע לך שהסוסים שברשותך כל אחד חי לו בפני עצמו, כל אחד מגיע מעולם אחר ואין כל קשר ביניהם, ממילא כשישנה צרה כל אחד לעצמו דואג ולא לזולתו, כך לא ניתן לנצח מכשולים, לבד לא ניתן להינצל ולהימלט ומשכך שניהם מסתבכים ומוצאים עצמם תקועים בביצה. סוסיי לעומת זאת הם שני אחים שגדלו יחד מקטנות, אמנם חלשים המה אבל כשמכה אני באחד מיד מרגיש השני בכך ונחלץ לעזרתו, וכשהאחד מסייע לשני ופועלים הם יחד נכפל כוחם ולפיכך מצליחים הם לעבור את כל המשוכות".
בפרשתנו כתוב, "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען", (פרק י"ג פסוק ב').
וכותב על כך רש"י, "שלח לך לדעתך, אני איני מצוה לך אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו וכו', ומשה נמלך בשכינה, אמר [הקב"ה] אני אמרתי להם שהיא טובה וכו', חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה".
יש להבין, מאחר ולא נצטווה משה בשליחת המרגלים, ויתרה מזו שהרי הוזהר מאת הקב"ה שייתן לישראל לטעות בדברי המרגלים, מדוע שלחם משה ולא חשש שמא יטעו המרגלים את ישראל בדבריהם ויניאום מלבוא אל הארץ?
ויש להוסיף שלכאורה משה רבנו חשש באמת שיחטאו המרגלים בזה שהוסיף לשמו של יהושע את האות י' שבתחילה נקרא הושע (פרק י"ג פסוק ט"ז), ואף התפלל עליו "י-ה יושיעך מעצת מרגלים" (רש"י שם), לפיכך מדוע שלחם?
עלינו לדעת שהבדל מהותי היה בין חייהם של ישראל במדבר לבין חייהם בארץ ישראל. בעודם במדבר כל צרכיהם הגשמיים היו ניתנים להם במלואם ללא כל טרחה או השתדלות מצידם, ולא זו בלבד אלא אף כל השגותיהם הרוחניות הושפעו להם מן השמים כמדרגת אדם הראשון טרם החטא והוטל עליהם להיות כלי קיבול הראויים להשגות אלו.
שמתוך קירבתם אל ה' ואל משה עבדו, ואשר שוכנים היו סביב אוהל מועד ומוקפים בענני הכבוד חנן אותם הקב"ה במדרגה רוחנית נעלית שהשפיעה עליהם השגות רוחניות, ומתוך שדרגתם גבוהה הייתה זכו לכל סיפוקם הגשמי ללא כל השתדלות.
בארץ ישראל לעומת זאת לפי שלא חנו ישראל סביב למשכן שפזורים היו איש איש בנחלתו ואינם נקבצים לראות פני ה' אלא שלש רגלים בשנה, היה עליהם להשתדל ולהתייגע הן בצרכיהם הגשמיים והן בהשגותיהם הרוחניות לפי שקרבתם אל ה' לא הייתה כקרבתם במדבר.
ויתכן ששינוי זה העתיד לחול בחיי ישראל הוא אשר הניא את משה רבנו לשלוח המרגלים על מנת שידעו בני ישראל את אשר לפניהם לבל יפלו מרום מדריגתם הרוחנית כאחת. לפיכך אף שביקשו ישראל לשלוח המרגלים לא היה שולחם משה הואיל וידע שעלולים המה להניא לב העם מלבוא אל הארץ, אך שלחם בכדי להכין על ידם את העם לשינוי המהותי שיושת עליהם בהגיעם אל הארץ גם בחשש שיוציאו דיבת הארץ.
ויש להוסיף שלולי בקשת העם לא היה בשליחת המרגלים כל צורך, שבכוח אמונתם בבורא נכנסים היו לארץ ומסתגלים לדרך החיים שהשתנתה במהותה, ברם מאחר ובדרך הטבע ביקשו לנהוג בבקשם את שליחת המרגלים חזה משה שאמונתם בבורא טרם שלימה וממילא יש להרגילם מעתה לשינוי העתיד לחול עליהם על ידי שליחת המרגלים עצמם.
זו התשובה לשאלות הנזכרות לעיל, משה רבנו לא חפץ היה בשליחת המרגלים כלל וכלל אלא שמכך שביקשו זאת ישראל הסיק משה שכפי הנראה זו הדרך בה צריכים ישראל להכיר לא רק את הארץ כשמה כן היא אלא אף את תוכנה ומהותה מן המישור הרוחני.
כשם שסוסי הזקן מחוברים האחד אל השני היו בחיבור של אמת ובשל כך הוכפל כוחם בניגוד ליכולתם בדרך הטבע, כך להבדיל ישראל אם מחוברים היו חיבור של אמת אל ה' לא היו נזקקים לשליחת המרגלים בדרך הטבע כלל.
שבת שלום ומבורך.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*