"צו את אהרן ואת בניו לאמר"
וכתב רש"י אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות,ואמר רבי שמעון "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס,ובקרבן עולה יש חסרון כיס לכהן שכולה כליל"
וביאר "עיקר שפתי חכמים" זירוז כמו שמצינו "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו" לדורות כדכתיב "צו את בני ישראל" ענין הזריזות שצריכים להיות זריזין מקדימין למצוות ובמיוחד בעניני צדקה וחסד, ואף שכוונתו לטובה שאחר כך יתן יותר מ"מ לא יעכב את המצוה, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.
ובמסכת תענית [כא:] אמרו עליו על נחום איש גם זו,שהיה סומא בשתי עיניו גידם בשתי ידיו וקיטע בשתי רגליו וכל גופו מלא שחין אמרו לו תלמידיו כי מאחר שצדיק גדול אתה מדוע עלתה לך כך, אמר להם בני אני גרמתי לעצמי, שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משואי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד כל מיני מגדים, ובא עני אחד ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן לי עד שאפרוק מן החמור, עד שכבר יצאה נשמתו של העני, הלכתי ונפלתי על פניו וכו' עי"ש, ובאמת כוונתו היתה גם זו לטובה שרצה לתת נתינה הראויה להתכבד בעין יפה ואלמלא נתן מיד היה מצילו.
ויסוד הדברים שצריכים להדבק במידותיו,כמו שהוא מטיב עם ברואיו, וכתב רבי שמעון שקוף עה"פ "קדושים תהיו" שיהיו מעשיכם לטובת הכלל ויחשוב אדם כל מה שיש לו הכל הוא מתנת שמים לטובת הכלל כגזבר שמסרו לו בשביל אחרים, וכך יוסיפו לו מתנה כדי שיתן עוד, וזהו שאמר נחום איש גם זו שגרם לעצמו שיהיה בלא ידים ורגלים וכו' משום שהוא תמיד הרגיש עצמו לטובת הכלל, וכשלא עלה בידו מיד עשה להביא לעצמו כך.
ומעשה שהיה בעיר וורשא שבפולניא שהיו שני אחים אחד עשיר והשני עני , היות והעני מצבו היה קשה מנשוא אמר לנסות את מזלו אם יחליף את מקומו ומשנה מקום משנה מזל, קם ונסע עם משפחתו למוסקבה שברוסיה, אולם גם שם המזל לא האיר לו פנים ובנותיו גדלו והגיעו סמוך לפירקן, ויתייעץ עם אשתו לראות מה לעשות שלא ישארו בנותיו רווקות וזקנות, ולבסוף החליט שיסע אל אחיו בוורשא אולי יחון אותו שיוכל להשיא את בנותיו לת"ח, ולאחר עמל ויגיעה רבת תלאות, הגיע לוורשא והלך ישר אל בית רב העיר שיעשה שליח לדבר מצוה אצל אחיו אשר הכירו היטב, והרב עשה כדברו ושלח לקרוא את אחיו העשיר, ובהגיעו נכנס ונישק את ידי הרב ושאל מה רצונו אמר לו הרב הגד מה עם אחיך היכן הוא ומה נמצא עמו, אמר לו יודע אני שהוא נמצא במוסקוה ומצבו לא בכי טוב, אמר לו הרב אחיך נמצא פה עמדי עם חסרון כיס ועומד להשיא את בתו ולכן קראתיך אמר לו אני נותן 500 רובל, אמר הרב רק הנסיעה עלתה 300 רובל וצריך הוא עוד 300 רובל כדי לחזור, אמר האח אם כן אתן לו 1000 רובל, אמר לו הרב וכי זה יספיק ומיד התחיל האח העשיר לנשום בכבדות שהנני זקן וכוחותי אזלו ממני , וכשיפרוש מן העבודה מי יפרנסנו, ובאותו רגע נכנסה אשה ועיניה זולגות דמעות ולה ילדים קטנים ואין הבעל מוציא להם אוכל א"ל הלא את אשתו של שואב המים, ויקרא לו הרב וידבר עמו, ואמר שואב המים לרב כל מה שאני משתכר כל יום מן הזריחה עד השקיעה ומרויח 10 רובל ונותן ששה רובל לאשתי ושנים לעצמי ושנים לשני ת"ח כדי להשתתף בתורתם ויהיה לי חלק לעוה"ב , ואמר הרב לאשתו השלימי עמו, וקבלי הכל באהבה וחלקו יהיה גם חלקך, ותאמר האשה לרב נחמתני רבי נחמתני ואמר הרב לאח העשיר מה תאמר על אלו הדברים, כי מן השמים נשלחו כדי שתדון עצמך וק"ו שאיש זה עודנו צעיר ואומר לא ידעתי יום מותי ורצה להשתתף בלימוד התורה ואתה הנך אדם זקן ובא לידך מצות הכנסת כלה איך תוכל להחמיץ אותה, וייבוש האח העשיר ויאמר לרב כל מה שיאמר אלי אעשה, א"ל הרב אני אומר שיש לו ג' בנות להשיאן, ומיד הוציא האח 15.000 אלף רובל ונתן לאחיו, ושלחו לביתו לשלום,
ובמסכת מגילה ו: הביא רש"י טעמא "דאין מעבירין על המצות" דהני תניא במכילתא "ושמרתם את המצות" אם באת מצוה לידך אל תחמיצנה, וצריך להיזהר מאד מן העצלות שזהו ההבדל בין חמץ למצה, שכל זמן הלישה אינו מתחמץ אלא כשמשאירו והוא עצת היצר הרע שאומר לכשאפנה אשנה ושמא לא תיפנה ואם לא עכשיו אימתי.
ואמרו חז"ל כל המצוות שבתורה כתוב חסר וו' שניה לומר שמצוות הן כמצות ואסור להחמיצן, והנה יש להבין מה ראו חז"ל לדרוש דרשה זו רק בגלל דמיון המילים כאסמכתא בעלמא,אולם כאשר נתבונן בזה אנו מבינים שיש כאן לימוד עמוק בעצם מהותן של מצוות מצוה היא כלשונה ציווי ומהות הציווי לעשותו מיד, וכל עוד שאין מקיימין את הציווי הרי זה נקרא החמצה ושמא לא יעשה כלל, ולכן מצוה תורה בכמה מקומות "היום לעשותן" או "אשר אנכי מצוך היום" וכן"וישכם אברהם בבקר" וכן בשבחו של משה נאמר "חכם לב יקח מצוות" וכן אצל בועז "כי אם כילה היום", ולא לחנם אנו למדים זאת מן "המצות" ששם היתה הפלגה מאחדת ע"י הזריזות "ובחיפזון יצאת ממצרים" וכן בקרבן פסח "ואכלתם אותו בחיפזון" וכן כשיצאו לא נשתהו לקחת להם צידה לדרך, ומכאן הלימוד לכל התורה כולה.
וכן בחיי האדם החמצה מסמלת את הבטלה וחוסר המעש ואילו המצה מסמלת את הזריזות והעשיה בקיום במצוות , וכן בענין התשובה נאמר, "ועתה ישראל שמע אל החוקים" שצריך לעשותם מיד ולא לדחותם, וראיתי בספר "שער בת רבים" ביאור הפסוק בהושע [הפטרת ויצא] "ועמי תלואים במשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם" ורצה בזה שהנביא יאמר אל העם שהקב"ה מתרעם על ישראל שנטע בהם שתי מידות הפכיות העצלות לדבר עברה והזריזות לדבר מצוה, ואם ח"ו נכשל הוא בעבירה יהיה זריז לשוב אל ה', והם בבחירתם הרעה מהפכים את הדבר, כי לשוב אל ה' הם תלוים ועומדים ועצלים ומשפילים עצמם לומר מה אנו מה חיינו ומתעצלים בדבר מצוה וצדקה, ואם חלילה יפגעו בהם מיד מתרעמים ומראים את כוחם וזריזות מלחמתם להשיב השערה אל מתנגדיו אל על חברו, וזהו "יחד לא ירומם" שדברים לא ירוממהו אלא ונהפוך הוא ישפילו עד עפר.
ובשיר השירים "משכני אחריך נרוצה " אמרו ישראל רבש"ע רצוננו לעשות רצונך ושאור שבעיסה מעכב,ואז "מישרים אהבוך" שצריכים אנו לאהוב את הקב"ה במישרים ולא להפוך את הטוב לרע והרע לטוב, ולרוץ אחר המצוות ולא לדאוג על הדמים אלא על הימים, כי הדמים אינם עוזרים והימים אינם חוזרים ורק רדוף אחרי התורה והמצוות כי המה לעד קימים, וזהו "צו" גם לשון צוותא וחיבור והתדבקות בה' ובמצוותיו ואל לנו לדחותה עד מילוי ימינו כאשר תשוב הנשמה למקור מחצבתה ועלינו להזדרז ולהתחבר עם השכינה בעודינו חיים עלי אדמות כמ"ש ואם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.
חכם יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
