פרשת וישב
כאשר חלום נבחן בבור
פרשת וישב פותחת באירוע שמסמן תפנית דרמטית בתולדות עם ישראל. יעקב, ששב סוף סוף לארץ אבותיו לאחר שנים של נדודים ומאבקים, מבקש להתיישב במנוחה. השקט המיוחל מתפוגג במהרה כאשר בנו האהוב, יוסף, נזרק אל הבור ונמכר לישמעאלים. אירוע זה, שנראה במבט ראשון כטרגדיה משפחתית, מתגלה כראשית הדרך הארוכה לגלות מצרים ולבסוף לגאולת עם ישראל.
השאלה המרכזית שעולה מן הפרשה היא כיצד ייתכן שתחילת התהליך ההיסטורי והאמוני החשוב ביותר בתולדות עם ישראל נובעת דווקא משבר פנימי של קנאה ושנאה בתוך המשפחה. האם לא היה ניתן לפתוח את ההיסטוריה בדרך אחרת, זכה ושלווה יותר? התשובה טמונה במתח שבין חלומות יוסף לבין המציאות הקשה שחווה.
יוסף חולם חלומות נבואיים, אלומות השדה והכוכבים הקדים שמשתחווים לו, שמרמזים על עתיד של הנהגה ושל שליחות. אולם למראית עין קיים פער עצום בין החזון לבין המציאות. מי שחלם על שליטה והשפעה מוצא את עצמו מושלך לבור ריק, מלא נחשים ועקרבים, כפי שמביא רש"י מהמדרש. הפער הזה מזמין אותנו להרהר כיצד ניתן ליישב חלומות גדולים עם מציאות של השפלה וירידה.
רש"י מסביר כי השנאה כלפי יוסף נבעה מדיבתו הרעה, שהביא לאביו על אחיו. הרמב"ן מציע פרשנות עדינה יותר: יוסף חטא בתמימות נעוריו, כאשר לא הבין עד כמה הצגת חלומותיו תעורר קנאה ותפיסה של התנשאות. כך או כך, המפרשים מלמדים על מורכבות מציאותית: לא מדובר ברוע מוחלט מצד האחים, אלא בסדרה של טעויות אנושיות שהצטברו והובילו למשבר הרסני. שיעור ראשון מן הפרשה הוא כי סכסוכים גדולים נולדים לעיתים מחולשות קטנות, מפרשנות מוטעית ומחוסר תקשורת.
מעבר למישור האנושי, קיימת שכבה אלוקית עמוקה. הספורנו מסביר כי הירידה למצרים הייתה תנאי הכרחי לקיומה של משפחת יעקב בימי הרעב. במילים אחרות, האירוע הקשה של המכירה לא היה טעות היסטורית אלא הכנה להצלה עתידית. הכלי יקר מוסיף נדבך נוסף ומדגיש כי חלומות יוסף אינם מסמנים גדולה אישית בלבד אלא שליחות לאומית. כאשר יוסף פירשם אותם כסימן לשררה, הוא שגה. האמת האלוקית הייתה כי ייעודו להציל את משפחתו ולהנהיג מתוך אחריות. החלומות והירידה למצרים אינם סותרים זה את זה אלא מהווים חלקים שונים באותה תבנית, שבה השליחות מתגשמת דווקא מתוך השפל.
העמקה נוספת מתבררת מתוך דברי רש"י על הפסוק הפותח את הפרשה: "וישב יעקב". יעקב ביקש לשבת בשלוה, אך מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף. הצדיק מבקש מנוחה והקדוש ברוך הוא שולח לו אתגר חדש. המסר ברור: מנוחה שלמה אינה מנת חלקו של הצדיק בעולם הזה. כל שלב בחיים טומן בחובו שליחות נוספת, גם אם היא מתגלית בצורת משבר.
הפרשה מראה כי לא מדובר רק בקנאה משפחתית אלא באבן יסוד בהיסטוריה הלאומית והאמונית שלנו. חלומות יוסף אינם מתגשמים למרות המכירה אלא בזכותה. היא זו שהובילה אותו למצרים, עיצבה את אישיותו והכינה אותו להיות המנהיג שיציל את משפחתו ויהפוך לאבן הפינה של עם ישראל בגלות.
הלקח לחיינו הוא ברור. כל אדם נושא עמו חלומות – על משפחה, על עשייה, על משמעות. המציאות מציבה לעיתים מכשולים שנראים כסותרים לחלוטין את הדרך להגשמתם. קל להסיק שהחלום היה אשליה ולוותר. פרשת וישב מלמדת כי דווקא המשברים הם חלק מהדרך. הירידה לבור והתחושות של בגידה ובדידות אינם סוף פסוק אלא הכשרה פנימית.
יוסף נשאר נאמן לחלומותיו גם בבית הסוהר, גם בבית פוטיפר, גם ברגעים שבהם לא היה שום סימן להצלחה עתידית. נאמנות זו הפכה אותו להיות מוכן למימוש ייעודו. כך גם אנחנו נדרשים להחזיק באמונה בחלומותינו גם כאשר המציאות נראית מנוגדת להם בתכלית. פעמים רבות רק בדיעבד נגלה כי הקשיים שחווינו היו אבני הדרך שבנו אותנו להיות מה שאנו היום.
פרשת וישב מציבה בפנינו קריאה עמוקה: אל תיבהל כאשר הדרך אל החלום מתפתלת דרך ירידות. אל תראה במשבר הוכחה לכישלון אלא הזדמנות לגילוי שליחות. הגאולה של יוסף, של יעקב ושל עם ישראל החלה בבור ריק בדרך שכם. כך גם בחיינו, רגעי החשכה עשויים להיות ראשיתו של אור גדול.
בברכת שבת שלום, הרב אלישי זיזוב, פרנקפורט גרמניה.
.
