פרשת 'פקודי'
כונה טובה אינה מספיקה
ר' יהודה הלוי מתאר בספרו 'הכוזרי', את חיפוש האמת של מלך כוזר. אותו מלך ניסה לעבוד את האלוקים בדרכים שונות, והוא לא הניח מעשה שלא עשהו. בכל זאת, תמיד הוא היה חולם כשהוא היה עולה על מיטתו, שאומרים לו בחלום: 'כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים'. והחלומות הללו הניעו אותו לחפש את האמת, ואת הדרך הנכונה לעבוד את אלוקים, וכך הוא יצא למסע בין הדתות השונות וחקר אותן אחת לאחת.
זהו אחד מהיסודות החשובים והחיוניים ביותר של עולם היהדות. הכוונה היא חשובה, ומעשה ללא כוונה כגוף ללא נשמה. אבל למרות החשיבות העליונה של הכוונה, היא איננה העיקרית והיא לא יכולה להספיק לבדה. בד בבד עם הניסיון לכוון במעשים שלנו ולרומם אותם, אנו חייבים לעשות את המעשה הנכון, ולא רק, אלא עם המעשה הנכון אנו חייבים לעשות את המעשה כהלכתו, כסדרו ובזמנו. כך אנו לומדים בפרשתנו.
"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (לח' כב'). רש"י: 'כי משה צוה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן, אמר לו בצלאל, מנהג העולם לעשות תחלה בית ואח"כ משים כלים בתוכו, אמר לו כך שמעתי מפי הקב"ה, א"ל משה בצל א-ל היית, כי בוודאי כך ציוה לי הקב"ה וכן עשה, המשכן תחלה ואח"כ עשה כלים'.
למה הסדר של העשייה כל כך חשוב, שואל ר' ירוחם ממיר זצ"ל, הרי בכל מקרה גם אם יאחר או יקדים דבר מסוים בהכנה, במשכן הכול יבוא ככל צורכו, בלי התחשבנות מה קדם למה. התשובה שהוא נותן היא יסוד גדול בעבודת ה' וביהדות. מסביר ר' ירוחם ממיר, "הנה רואים כי העניין של כסדרם הוא ענין בעצם מעשה המשכן ומציאותו. מעשה שלא בזמנו אין בו כל קדושת המעשה, בגדר אם יניח אדם תפילין בלילה למען ינוחו עליו למחרתו ביום, אין זה כל מצוה של הנחת תפילין, המצוה צריכה להיעשות בעת מצוותה. הוא אשר אמר כי בצלאל עשה את כל אשר צוה ה' – כסדרם, ולו עשה שלא כסדרם, לא היה זה כלום מעשה, ולא היה מתקדש בקדושת המשכן".
יכול להיות שהאדם רוצה לעשות מעשה טוב, מתכוון לעשות מעשה טוב, באמת יש לו כוונה טובה, ובכל זאת לא תעלה לו הפעולה שלו לרצון ולא יהיה כלום ממה שהוא ניסה לבצע. מצוה חייבת להיעשות כתיקונה, כהלכתה, כסדרה ובזמנה. בדיוק כמו שהמניח תפילין בלילה לא יצא ידי חובתו, כך כל מצוה ומצוה שזיכה אותנו בה הקב"ה, צריכה להתקיים כהוגן, עם כל גדריה והלכותיה, על מנת שהאדם יצא ידי חובתו ויקיים רצון ה', יתקרב אליו וידבק בו.
בשנת תשס"ו (2005) הזדעזע שוק המניות היפני וכמעט קרס לחלוטין. החברה היפנית לניירות ערך העמידה לראשונה למכירה את המניות של החברה J-COM בבורסה של טוקיו. היא נתנה הוראה למכור כל מניה של J-COM במחיר 610,000 ין (מטבע יפני), ששווה 5041 דולר. למרבה הצער, האדם שהקליד את ההוראה במחשב עשה טעות קטנה שעלתה להם ביוקר. במקום להציע למכירה כל מניה במחיר של 610,000 ין יפני, הוא הציע למכירה 610,000 מניות במחיר של ין אחד.
הדבר גרם לחברה נזק אדיר. לא היו להם כל כך הרבה מניות למכירה, ובנוסף בוודאי לא תמורת מחיר כזה עלוב, שהוא פחות מפני, לא מדולר, אלא מפני. הקונים קפצו על המציאה כמוצאי שלל רב, וחטפו את ההזדמנות לקנות כמות כזו גדולה של מניות בזיל הזול. החברה הפסידה סכום עצום של 225 מיליון דולר. כל זה קרה רק בגלל טעות קטנה בהקלדה. בוודאי שהמקליד לא התכוון לכך ובוודאי שהוא היה רוצה לתרום לרווחת החברה ולא להפסדה, אבל הוא לא עשה את ההנפקה של המניות כהוגן, במדויק ובסדר הנכון.
זהו היסוד שאנו צריכים ללמוד מהפרשה שלנו, לעשות כל מצוה ומצוה כסדרה וכהלכתה. למשל, כל מצוות הפורים וחודש אדר, אומרים חכמים שהאדם חייב לקיים באדר ב', במידה והשנה מעוברת, ואם הוא קיים אותן באדר א', הוא חייב לחזור ולקיימן באדר ב', שזהו זמנן. הדרך היחידה לדעת את פרטי המצוות והלכותיהן היא על ידי קביעת עיתים לתורה ובמיוחד להקדיש זמן ללמוד ההלכות. 'כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא'. יש היום ברוך ה' הרבה אפשרויות ללמוד, על ידי שיעורים בשפע, ספרים בשפע ואפילו אפליקציות. בהצלחה.
הרב מאיר גור הי"ו מלוד
