פרשת חיי שרה
האמת שהתחבטתי קצת האם לכתוב את המאמר הבא, אך הואיל ובטוחני שיסודי הדברים יכולים להשפיע טובה רבה, החלטתי בס"ד על אף רגישותו ועיסוקו באחד הנושאים הרגישים בחברתנו לצאת לדרך והרי הוא לפניכם ככתבו וכלשונו.
"ויביאה יצחק האהלה שרה אימו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" (בראשית כד' סז').
מדקדוק בלשון הפס' רואים אנו כי יש כאן כמה שלבים:
א) ויביאה – ראשית כל הם התראו לראשונה, שכן אין לקדש אישה לפני שרואים אותה כדי למנוע בעיות בהמשך. כמו כן הוא הביא אותה לאוהל של שרה אימו, והוא ראה שהענן חזר לשהות מעל האהל, הנר דלק כבראשונה, והברכה חזרה לשרות בעיסה. שלושת אלו הם סימנים המרמזים על מצוות האשה, שהראו על מעלתה הרוחנית של רבקה.
ב) ויקחה – לאחר מכן הוא קידש אותה לאשה, ויקחה הכוונה למעשה הקניין של הקידושין.
ג) ויאהבה – כעת מגיע זמנה של האהבה המדוברת, שיש בין בני זוג באשר הם. מפס' אלו אנו מוצאים את התהליך והדרך לאהבת אמת ונסביר את הדברים. בשעה שאליעזר יוצא לחפש את רבקה, יצחק אבינו כלל לא הכיר אותה. רק לאחר שהיא מגיעה אליו והם נפגשים מתחילה לה הדרך עד להשגת האהבה. לאחר המפגש ההכרותי הראשוני המתבקש, ועריכת הקידושין כדת, מעידה התורה כי הוא אוהב אותה. אם היינו שואלים אדם בן זמננו התשובה הייתה הפוכה לגמרי, שכן היום מחפשים אהבה וריגושים על ההתחלה, ואם זה לא מגיע אזי אין שום סיבה להתחיל אפילו לבדוק אופציה לבנות קשר זוגי. וכיון שאנו אמורים להתרומם ולהבין את התורה ולא להיפך, א"כ הבה ננסה יחד להבין מה התורה הקדושה אומרת לנו כאן.
לשם כך עלינו לערוך היכרות קצרה עם כח מרכזי בקרב כוחות הנפש של האדם. ונקדים, הרב דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א) בקונטרס החסד מחלק את העולם לשניים – נותנים ונוטלים. יש את אלו שכל חייהם שואפים הם להעניק מאונם וממונם, בכל דרך אפשרית רוצים הם לתרום מהכשרונות והיכולות הרבים אותם הם קיבלו, ככלי ביצוע לקיום חובתם בעולמם. ומתוך מטרה ברורה לעזור לכל מי שרק אפשר. מאידך יש את צידו השני של המטבע, אלו שכל חייהם עסוקים הם בכיצד לקבל, לקחת, ולנצל כל הזדמנות איך למצות את אחרון הצרכים שלהם מהאובייקט העומד מולם. ומעניין לראות כי ניצוץ הנתינה קיים בכל אדם מי יותר ומי פחות. וזהו ההסבר למה שהפרדת אדם מחברתו הטבעית וכליאתו בבית סוהר, היא נחשבת לעונש מקובל ומובן. הואיל והצורך הנפשי להתחכך בחברת אנשים, שורשו מניצוץ הנתינה ממנו רוצה כל אחד להעניק לסביבתו. ממילא הגענו לנידוננו יש להתחקות אחר החוט המקשר בין בני זוג, הרי אין שום קשר דם טבעי ביניהם. למה שגבר מעדה מסויימת יראה את עצמו מקים בית עם אשה שבאה מרקע זר ושונה לחלוטין, ופעמים אפי' מעדה אחרת. אי"ז אלא כי הבורא טבע בבריאה כי האדם לבדו הינו חסר, ואם לא יקים בית אף אם יהיה עשיר, נאה, חברה'מן, ומוצלח בכל קנה מידה הוא לא יהיה שלם נקודה. ברגע שזוג מחליט להקים בית בישראל משמעות הדברים היא, כי הם נותנים זה לזה את השלמות הזוגית האמיתית לה זקוק כל אדם "ונתינה מולידה אהבה" ולא האהבה מולידה נתינה. זהו החוט המקשר אותו כולם מחפשים בחיי הנישואין בתת מודע. אך המכשול שנותר בפנינו להשלמת העניין הוא למה פעמים רבות תוחלת החיים של האהבה קצרה מאוד, הרי במשך כל חייהם יחד הם מעניקים את השלמות אחד לשני. עונה הרב דסלר – כי המעבר הדק בין היותם נותנים בתחילה לבין הפיכתם לנוטלים, הוא המעיב על כל אושרם שהיה בתחילת הדרך. ומעיד הרב דסלר על עצמו כי מנהגו משכבר הימים, לומר לבני הזוג בעת שמחת כלולתם: "הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם ממכם והלאה". זהו המאסטר לחיי נישואין. כל זמן שכל אחד דואג למלא את החסרים של רעהו, הוא בגדר נותן ויהיה מאושר. אך ברגע שהמשקפת מצטמצמת לה ומתמקדת רק ב"אני" שלי, כאן מתחילה הנפילה. לכן דווקא לאחר הנישואין מגיע יצחק אבינו למצב שהוא אוהב את רבקה, שכן לפני כן לא היה שום קשר ביניהם ולאחר שהם השלימו אחד את השני הרי הם נותנים כנ"ל. ואם נעמיק הרווחנו לאור האמור רווח נוסף. למה הקשר בין המינים חייב להיות בדרך נישואין דווקא – התשובה היא כי אילולי קשר הנישואין אותו העמידה התורה שהופך אותם לנותנים זה לזה, הרי כל אחד הוא נוטל. כי מה המניע לקיים חיים ללא התחייבות החשש להיות כבול למסגרת, והרי בזה פיספסנו את כל עניין הנתינה שמשליכה בצורה ברורה על אופיים של הנישואין כי אף נתינה ככל שתהיה בלא קשר מחייב כדת, נובעת ממקור של נטילה כי אני דואג לצרכים שלי. הרי לנו כי תורתנו תורת אמת. ממנה נברא העולם ודרכה צריכים אנו ללמוד אורחות חיים והנהגות אמת על כל צעד ושעל. ורק כך נזכה לאושר אמיתי אמן.
הרב מיכאל מירון אחיסמך לוד.
