מקץ וחנוכה
הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה פרק ד הלכה י"ד פוסק: היה לפני האדם נר ביתו (נר של שבת) ונר חנוכה – נר ביתו קודם משום שלום ביתו. ומסיים הרמב"ם וכותב: גדול השלום שכל התורה נתנה לעשות שלום בעולם שנאמר: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
וצריך להבין מדוע הרמב"ם כותב על גודל עניין השלום דווקא בהלכות חנוכה, והרי הוא היה יכול לכתוב זאת בהרבה הלכות קודמות שבהם עניין השלום מתאים. מה גם שכל ההלכה שנר ביתו קודם ועדיף מנר חנוכה מקומו לכאורה בהלכות שבת ושם יכל הרמב"ם להוסיף את העניין של גדול השלום.
על שאלה זו עונה הרבי מליובאוויטש: ידוע ההבדל שיש בין נרות המקדש לנרות חנוכה: נרות המקדש מדליקים בתוך בית המקדש ודווקא כשיש אור יום בחוץ, ונרות חנוכה מדליקים מחוץ לבית משתשקע החמה, נרות המקדש הודלקו במקום כה קדוש שהאיר בו אלוקות בגילוי, שאין לו אחיזה של ההעלם והסתר של העולם הגשמי. לכן כשהיוונים נכנסו למקדש וטמאו את ההיכל, בטלה עבודת בית המקדש ובפרט הדלקת נרות המקדש. משא"כ נרות חנוכה מדליקים אותם בחוץ בכדי שהם יאירו את 'החוץ' את החושך של העולם הזה עד כדי ביטול של כל הדברים שהם הפך מהקדושה. יוצא מכאן שנרות חנוכה נעלים מנרות המקדש, כי נרות המקדש בטלו כשהיוונים חיללו את בית המקדש, אבל נרות חנוכה 'אינם בטלים לעולם' אלא הם מאירים גם בגלות בחושך הכי גדול.
דבר זה הוא בדוגמת מעלת בעלי תשובה על צדיקים. שצדיקים אין להם שייכות לרע בכלל, ואילו בעלי תשובה יש להם את הכח באמצעות התשובה לעשות שהזדונות יהפכו לזכויות להפוך את הרע לטוב. גם מספר הנרות בחנוכה גדול ממספר נרות המקדש, נרות המקדש היו שבעה ונרות חנוכה שמונה. מספר שבע מורה על שבעת ימי ההיקף (סדר הזמן שבעולם) שזה סדר של השתלשלות, ומספר שמונה מורה על למעלה מסדר השתלשלות. ולכן בבית המקדש שהיה בו גילוי אלוקות היה מספיק שבעה נרות אור שבסדר השתלשלות, אבל כדי להאיר את החושך יש צורך באור שהוא למעלה מהשתלשלות שהם שמונה נרות חנוכה.
עם זאת אף שיש מעלה בעבודת בעלי תשובה על הצדיקים, יש גם לצדיקים מעלה עליהם בכך שאין להם שום שייכות לרע והאור האלוקי אצלם הוא בגילוי. לכן תכלית השלימות היא לחבר את שתי העבודות, עבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה. ואת שלימות החיבור יעשה מלך המשיח "משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא' (משיח יבוא להחזיר גם את הצדיקים בתשובה). חיבור שבא על ידי אור שלמעלה משניהם והוא המאחד אותם. חיבור כזה אנו רואים גם בנרות החנוכה שהם בעצמם מאירים את חושך הגלות, אבל הם נובעים ונמשכים מנרות המקדש שהרי תיקנו אותם לזכר הנס שהיה בנרות המקדש.
על פי זה יובן מדוע הרמב"ם מביא את עניין גודל השלום בהלכות חנוכה. שלום זה הרי איחוד של שני דברים הפוכים שמנגדים זה לזה. ופה אנחנו רואים שני סוגי ניגוד. אחד בתוך ביתו של האדם ואחד מחוץ לביתו. בתוך ביתו של האדם אנו רואים שיש לאדם את ה'כנגדו' של האשה ובשביל שתשרה השכינה בביתו – ביתו זו אשתו – הוא צריך להפוך אותה ל'עזר'. וזה ע"י שלום בית שנעשה באמצעות נרות השבת. ומחוץ לביתו של האדם יש ניגוד גדול יותר שהוא ניגוד החושך (משתשקע החמה) והאור, השתלשלות ולמעלה מהשתלשלות ועניינו של חנוכה הם: א – עבודת התשובה שע"י כך החושך יואר ויהיה שלום וחיבור של הדברים הנפרדים עם האלוקות. ב- חיבור של שתי העבודות צדיקים ובעלי תשובה.
ולכן אם אין לאדם די כוח לחבר ולאחד את הניגוד שיש לו בתוך ביתו ומחוץ לביתו, עליו לדעת שהוא צריך לעסוק בשלום ביתו ע"י הדלקת נרות שבת כי שלום ביתו עדיף.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
חג שמח
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו – לוד
