פרשת 'מטות'
מלמדת אותנו תורתנו הקדושה שנשמור על מוצא פינו תמיד, ואומרת: 'ככל היוצא מפיו יעשה'. וחז"ל בנדרים ח-ח אומרים: אמר ר' גידל אמר רב: מנין לנשבעין לקיים את המצוה? שנאמר: נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך.. והלא מושבעים אנו כבר ממעמד הר סיני..
אלא, אדם יזרז עצמו לקיים דבר מצוה תמיד.
אומר הגר"א דסלר זצ"ל בספרו 'מכתב מאליהו': שבועת זירוזין סגולתה פועלת רק על מי שאימת השבועה עליו.
מה יעשה אדם שרוצה לקיים מצוה ומתעצל? מה תקנתו? יעשה את עצמו מוכרח, כאדם שנשבע שבועת זירוזין.. ולא חלילה, יהיה כשבועתם של הרשעים, שנשבעים תמיד דוחים את שבועתם, וחושבים שע"י הבטחתם לקיים כבר סילקו את מחצית חלקם בשבועתם… כגון אדם ל"ע שנשבע בשעת צרה ומקבל קבלות על עצמו.. וכשהצרה ב"ה חולפת מעליו, חושב הוא שגם שבועתו חלפה הלכה לה.. עד ל"ע לפעם הבאה…
היות ובני האדם מורגלים להישבע תדיר, וזהו הרגל לא טוב וחמור מאוד ובמיוחד שיש הנשבעים בשם ה', בחיי בני ביתם וכו'.. מצווים הרבנים, ראשי הקהילה וראשי המשפחה להזהיר את צאן מרעיתם ובני ביתם לבל יכשלו בעוון שבועה ואפילו על אמת.. 'ולמזהיר ולנזהר ירבה שלומים כמי נהר'
אומרת התוה"ק: 'אך את הזהב ואת הכסף..' הזהב הוא מתכת חשובה ונכבדה יותר מהכסף, ולכן התורה מקדימה אותו לפני הכסף, למרות שעפ"י הסוד הכסף טוב יותר (חסד) והזהב דין.. וחז"ל אומרים למה נקרא שמו זהב? ע"ש שבני אדם אומרים: זה הב. מרשימה העובדה, שאחרי כל ההתקדמות העצומה שהגיע אליה המדע בימינו, עדיין אי אפשר להצביע על אף מתכת או יסוד אחר, שיהיה ניתן לכבד ולפאר בו את השני, יותר מאשר זהב.. דבר שהיה כבר ידוע לאבותינו הקדושים מימי קדם מאז: צמידי הזהב.. כלי המשכן ועוד..
הגמרא מביאה שהזהב לא נשחק כלל בשימוש.. והרמב"ם מבאר שכלי זהב אינם מחלידים לעולם. והמדע היום מגלה שהזהב אינו מגיב למים ולחומצה, ולכן הוא מתאים ביותר לתכשיטים. (מים,זיעה) ולכלי המקדש (דם,בשר,אש ,אויר)..
הגמרא (ע"ז מד) אומרת: שכתרו של דוד המלך ע"ה, היה עשוי ככר זהב (28.8 ק"ג) ושואלת הגמרא איך היה יכול דוד המלך ע"ה לסבול משקל כזה על ראשו? ומתרצת: מעל כסאו של דוד ע"ה היתה קבועה בתקרה אבן מגנט, וכשהיה דוד יושב על כסאו ומניח את כתרו על ראשו, לא היה דוד מרגיש בכובד משקל כתרו כי המגנט היה שואף להרימו מעלה.. אגב, המדענים של ימינו מספרים בהתלהבות על התקדמות
ההנדסאים של היום שביכולתם לנטרל משקלו של חומר ע"י שימוש מדוייק במגנטיים… והנה כבר דוד ע"ה ידע זאת ועשה כן, הרבה הרבה לפניהם!.
מצוה לאדם היכול במקום לקנות, מרצדס או וולוו.. שתתבלה על הכביש.. לקנות חנוכיה שתהא מזהב כדוגמת המנורה בבית המקדש.. כשאר תשמישי הקדושה מהדרין לעשותם מכסף טהור ולא מזהב מהטעם שהזכרנו עפ"י הסוד שכסף הוא חסד וזהב דין.. לא יהיה הקטיגור סניגור…
מיום שחרב בית המקדש גזרו חכמים וחייבו לעשות 'זכר לחורבן' בענייני תכשיטים, ולכן אין לאשה להתקשט בכל תכשיטיה שיש לה בפעם אחת, אלא תשייר בכל פעם אחד שאינה עונדת וכן ראוי לנשים שלא תתקשטנה ביום הכיפורים בתכשיטי זהב כשאר ימים טובים, מאימת הדין.
כמו"כ דעת רבינו הבן איש חי זצ"ל ודעת רוב המקובלים, שטוב לקשט אישה בטבעת כסף (רחמים,חסד) ולדעת הבין איש חי זצ"ל, כדאי גם לחקוק את האות ה' בטבעת מבפנים והוא סגולה גדולה..
נסכם קוראים יקרים, בדבר משה רבינו ע"ה לראשי המטות לבני ישראל לאמור: 'זה הדבר אשר ציוה ה" כמה מחכמי ישראל מפרשים פסוק זה בדרך הבאה: משה מצוה כאן לראשי השבטים שילמדו את בני ישראל לומר על כל מעשה: זה הדבר אשר ציוה ה', הנני עושה זאת לכבוד ה' יתברך!.
וכך נפסקה הלכה בשולחן ערוך (אורח חיים) בכל מה שיהנה האדם בעולם הזה לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך.. כדכתיב: 'בכל דרכיך דעהו…'.
אנו תפילה שבכל מעשינו, ואפילו לדבר רשות כגון: אכילה שתיה וכדומה, נכווין מעשינו לשם שמים בלבד כאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שנכווין לבנו לאבינו שבשמים!.
ונזכה במהרה בימינו, בעז"ה לביאת משיח צדקנו ולבניין בית מקדשנו במהרה בימינו אמן.
הרב אברהם שם טוב הי"ו – מנהריה
