חנוכה
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לשבת 'מקץ וחנוכה'
פרשת מקץ וחנוכה פרשתנו פותחת במילים: 'ויהי מקץ שנתיים ימים' כותב חכם מנחם מנשה זצוק"ל בספרו אהבת חיים: שחז"ל הביאו רמז במילת 'שנתיים' שהם ר"ת של שמאל תדליק וימין מזוזה,
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'מקץ' 'וחנוכה'
פרשת מקץ וחנוכה "ויהי מקץ שנתיים ימים" אומר החפץ חיים שהתורה הסמיכה "ויהי מקץ שנתיים ימים" ל"ופרעה חולם והנה עומד על היאור", היה אפשר לטעות ולומר שיוסף יצא מבית האסורים
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'מקץ חנוכה'
פרשת מקץ חנוכה ויהי מקץ שנתיים ימים אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו – זה יוסף, ולא פנה אל רהבים – על ידי שאמר לשר המשקים זכרני והזכרתני ניתוסף לו
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'מקץ וחנוכה'
מקץ וחנוכה הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה פרק ד הלכה י"ד פוסק: היה לפני האדם נר ביתו (נר של שבת) ונר חנוכה – נר ביתו קודם משום שלום ביתו. ומסיים הרמב"ם
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מקץ וחנוכה'
פרשת מקץ וחנוכה בתפילת 'ועל הניסים' אומרים: "ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם". מדוע אין פותחים בתיאור ישועת ישראל בפועל – "רבת את ריבם"? מה המשמעות הטמונה באמירה שהקב"ה
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מקץ' וחנוכה
פרשת מקץ וחנוכה חנוכה קשור בנס פך השמן, שעניינו מציאת כמות קטנה של שמן, שהייתה אמורה להספיק ליום בעירה אחד, ובפועל הספיק השמן לשמונה ימים. מציאת פך השמן היא מרכיב
הרב רפאל טטרוא בדברי תורה לפרשת 'מקץ'
פרשת מקץ פרשת מקץ נקראת תמיד בימי חנוכה, וכתב השלטי גיבורים על המרדכי במסכת שבת דף עט. רמז לדבר, תיבת "שנתים" ראשי תיבות שמאל נר תדליק ימין מזוזה. ובא לרמוז
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מקץ'
פרשת מקץ חנוכה ופורים הם ימים טובים שתיקנו חז"ל, אך יש ביניהם הבדל בולט בתהליך ייסוד החג: פורים נקבע מייד אחרי המלחמה, שהייתה בי"ג באדר, וכבר למחרת, "בְּאַרְבָּעָה-עָשָׂר בּוֹ", נחו,
הרב יעקב בטוניאשוילי בדברי תורה לפרשת 'מקץ' ו'חנוכה'
פרשת מקץ וחנוכה מקץ – חנוכה "ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך" מובא בחז"ל במסכת עירובין (דף י'ג) 'כל הבורח מן
שיחה של הרב מלובביץ לפרשת 'מקץ'
חנוכה ומקץ נרות חנוכה מייצגים את האור הרוחני בחייו של היהודי, המגולם בפסוק (משלי ו,כג): "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". כתבי חסידות תוהים לפשר התוספת של
