פרשת מקץ וחנוכה
מקץ – חנוכה
"ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך"
מובא בחז"ל במסכת עירובין (דף י'ג) 'כל הבורח מן הגדולה, הגדולה מחזרת אחריו' והנה יוסף כשהופיע והתייצב לפני פרעה לא רצה ליטול ולקחת לעצמו בחכמתו ובתבונתו ואמר יוסף לפרעה: "בלעדי אלוקים יענה את שלום פרעה" ורש"י מבאר את הפסוק – שאין החכמה משלי אלא אלוקים יענה, יתן מענה בפי לשלום פרעה, ולכן דווקא בגלל זה יוסף זכה למלכות, כפי שכתוב: 'ולפני כבוד ענווה'. ועוד שואלים בתוספתא מפני מה זכה יהודה למלכות? תשובה לכך היא – מפני הענווה, וכיצד ענוה אצל יהודה, כפי שכתוב "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו". גם שאול לא זכה למלכות, אלא מפני הענווה ולכן גם פרעה השיב ליוסף כפי שהוא השיב לו "אחרי הודיע אלוקים אותך" ורק לך הוא הודיע ולא לאף אחד אחר, לא לחרטומי מצרים ולא לכל חכמי מצרים ולכן סימן הוא לי "שאין נבון וחכם כמוך", כפי שאמרו חז"ל שהקב"ה לא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה.
ומובא במדרש קהלת על מטרוניתא אחת ששאלה את ר' יוסף בן חלפתא מהו שכתוב "יהיב חכמתא לחכמין" והיא שאלה, הרי היה צריך להיות כתוב יהיב חכמתא ללא חכימין ז"א שצריך לתת חוכמה למי שהוא לא חכם ולא לזה שהוא כבר חכם, ענה לה ר' יוסף במשל ידוע: אם יבואו אליך שני בני אדם ללוות ממך ממון כסף אחד עשיר ואחד עני לאיזה מהם את מלווה את הכסף שלך לזה העני או לזה העשיר והיא ענתה כמובן לעשיר שאם הוא יפסיד את הממון שלי או ילך לאיבוד עדין יהיה לו לעשיר מאיפה להחזיר את הכסף, אבל אם העני יאבד את הכסף לא יהיה לעני מהיכן להחזיר את הכסף. אמר לה ר' יוסף ישמעו אוזניך מה שאת מוציאה מפיך, שאם הקב"ה היה נותן חכמה לטיפשים הם היו יושבים בבתי תיאטראות ובמבואות שלא יהא לאנשים חכמים להיות שם, אבל לחכמים דוקא כן, וכך הם יושבים ולומדים תורה ומחדשים חידושים בבית הכנסת ובבתי המדרשות, וכך הם משמרים על החכמה שניתן להם מהקב"ה. כך גם פרעה שנאמר "לב מלכים ושרים ביד ה'" והוא הבין שאם זכה יוסף להשראה שכזאת מאת הקב"ה זה לא סתם אלא כנראה שהוא חכם מאוד וראוי לכך, ולכן פרעה אומר ליוסף "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי".
ידוע שאנו נמצאים גם בשבת שהוא גם שבת וחנוכה. נר חנוכה "מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ" כדי לפרסם את הנס ולהשריש גם את האמונה בלב כל אדם העובר בחוץ, ולמה זה כל כך חשוב להניח בחוץ את הנר ולפרסם את הנס. אפשר להבין זאת ע"י הסיפור הבא, ומכאן אפשר גם להבין את חשיבות המצווה של פרסום הנס.
הסיפור הבא קורה בזמן שגרמניה ורוסיה היו במלחמה ובזמן הזה כמובן מתארגנים קבוצות כדי לנסות לברוח מאימת המלחמה ולברוח דרך היערות. לקבוצה הזאת קראו "מבריחי הגבולות". ולקבוצה הזאת הצטרף יהודי ירא שמים וביחד החליטו לברוח לעבר הגבול בדיוק בנר הרביעי של חנוכה, וכך גם היה ובלילה של נר רביעי הם נכנסו ליער וכמובן כמו במקרים שכאלו הם התבקשו לשמור על שקט מוחלט ולא להשמיע שום רעש או לחש כלשהו, כדי שלא ישמעו אותם החיילים הרוסים ויהרגו אותם, בזמן שהם הולכים ביער. כמובן בשקט ניגש היהודי אל ראש הקבוצה וביקש ממנו לאפשר לו להדליק נר של חנוכה. ראש הקבוצה התנגד בכל תוקף לבקשה של היהודי וסירב לענות לבקשת היהודי, כמובן כפי שאמור לקרות במצבים כאלו, ובתוך כדי ההליכה ביער הם הגיעו לאיזה חורבה וכל הקבוצה הלכו לנוח מהדרך הארוכה שהם עברו ולישון מעט כדי לאגור כוח להמשך הדרך. היהודי שככל הנראה היה מוכן מבעוד מועד לקח ארבעה נרות והדליק אותם, לאחר כמה רגעים התקרב אליהם חייל רוסי ופקד עליהם להרים ידיים וכולם הבינו שכלתה עליהם הרעה ותכף הוא יהרוג אותם, וכל זה בגלל היהודי שהפר את ההוראה שראש הקבוצה ביקש מכולם ובמיוחד כאשר הוא סירב בכל תוקף לבקשת היהודי שלא להדליק את נרות החנוכה. לאחר דקות קצרות של דין ודברים בין ראש הקבוצה לחייל הרוסי, פנה אליהם החייל הרוסי ואמר להם שהם יכולים להוריד את הידיים וכולם משוחררים וגם נתן להם בקבוקי משקה, כדי לחמם את הגוף מהקור העז ששרר באותה העת. הם התפלאו מאד על כך ואמר להם שהוא וקבוצת חיילים עקבו אחריהם זמן רב וחשבנו להרוג את כולכם, אבל ברגע שראיתי שהיהודי הדליק את נרות החנוכה הרגשתי חיל ורעדה בכל הגוף ועלה לי בזיכרון שלפני עשרים וחמש שנה שאבא שלי הדליק את נרות החנוכה ומיד התמלאתי רחמים ולכן פנה החייל לקבוצה ואמר להם שהם משוחררים ויכולים ללכת לחיים טובים ולשלום, והכל בזכות נרות של חנוכה.
מכאן אנחנו רואים כמה גדולה מעלת נרות חנוכה וכמובן פרסום הנס שזה עושה, וכפי שמובא בסיפור שגם אחרי עשרים וחמש שנה עדין מזכיר נשכחות ומחמם את הלבבות. ונזכה שאותם הנרות יאירו לנו את חשכת הדרך שאנו נמצאים בו ואת דרך התורה והמצווה גם בדורנו אנו אמן.
שבת שלום וחנוכה שמח.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו לוד
