פרשת בשלח
"התיצבו וראו את ישועת ה"
המדרש אומר "למה היו ישראל דומים באותה שעה, ליונה שברחה מפני בן הנץ ונכנסה לנקיק סלע והיה הנחש נושף בה אם תיכנס לפנים נחש יאכלנה יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה כך היו ישראל דומים באותה שעה, הים סגר ושונא רודף ונתנו עיניהם בתפילה עליהם כתוב "יונתי בחגוי הסלע" "כי קולך ערב בתפילה" ומראיך נאוה בתלמוד תורה" עד כאן לשון המדרש, כאשר עם ישראל ראו את המיצרים רודפים אחריהם התחילו עם ישראל לעשות כיתות כיתות, כיתה אחת אמרה עדיף ליפול לים ולא לחזור למצרים שוב להיות עבדים, כיתה שניה אמרה לחזור למצרים לעבדות והם הכיתה השניה היו הערב רב ולא עם ישראל בעצמם, הכיתה השלישית אמרה נילחם בהם, הכיתה הרביעית אמרה נצעק כנגדם" ובאותה שעה משה רבנו רואה את כל זה ורואה שיש חוסר ביטחון בעם ישראל ולכן משה החליט ללמד אותם את הדרגות שיש במידת הביטחון, לכיתה הראשונה אמר "התיצבו וראו את ישועת ה', " לשניה אמר " כי אשר ראיתם את מצרים לא תוסיפו לראותם עוד" ולשלישית אמר "ה' ילחם לכם" ולרביעית אמר "ואתם תחרישון" ועל זה אומר דוד המלך בתהילים "בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו אליך זעקו ונמלטו בך בטחו ולא בושו" .
בעל ספר אהבת חיים כותב שיש ג' דרגות במידת הביטחון הראשונה היא כאשר האדם נמצא בצרה והוא בוטח בה' שיציל אותו ויוציא אותו מהמיצר וה' יעשה לנו נס אבל זה לא מספיק כי הוא בטוח שה' יעזור והוא לא רוצה להיכנס ליאוש ולכן הוא בטוח שה' יעזור לו, ויש דרגה של ביטחון שהאדם בטוח שה' יעשה לו נס על סמך זה שגם בפעמים הקודמות ה' עזר לו אבל את כל זה הוא שומר בלב ולא אומר זאת לאנשים הסובבים אותו.
מובא בגמרא מסכת (תענית כ"ד) על אשת רבי חנינא בן דוסא שהיתה מאוד עניה וכמובן כל השכנות שלה היו אופות חלות בערב שבת אבל לאשת רבי חנינא לא היה מה לאפות יותר נכון לא היה לה אם מה לאפות ולכן כדי שיחשבו שגם היא אופה היא הניחה בתנור כל מיני קוצים שהיו מעלים עשן וכך יחשבו שגם היא אופה חלות לכבוד שבת, ערב שבת אחד אחת משכנותיה שהיתה מאוד סקרנית לדעת מה אופה אשת ר' חנינא בתנור דפקה בדלתה ומיד נכנסה לביתה ואשת ר' חנינא הלכה ונכנסה לחדר השני כדי שלא תיתבייש, ואז נעשה לה נס והתנור שלא התמלא בחלות וגם הקערה התמלאה בבצק וכאשר השכנה ראתה את התנור שהוא מלא בחלות אמרה לאשת ר' חנינא שהחלות שלה נשרפות היא חזרה ואשת רבי חנינא חזרה לתנור וכמובן השכנה שאלה אותה מדוע הלכת לחדר השני אמרה שהלכתי להביא את הכלי כדי להוציא את החלות, הגמרא שואלת וכי אשת ר' חנינא היתה שקרנית והרי מפני הבושה היא הלכה לחדר השני אלא אומרת הגמרא שכאשר ראתה את השכנה שניכנסה לביתה ידע בביטחון גמור שה' יעשה לה נס מכיוון שהיא היתה מלומדת בניסים, הדרגה השלישית במידת הביטחון הוא ביטחון גמור שהאדם יודע בידיעה מוחלטת שיעשה לו נס, ועכשיו יובן הפסוק בתהילים שבתחילה הביטחון הוא לא מוחזק באמיתות שלו וגם הלב לא שלם בכך אבל הוא כן מלא בחששות, ולכן הקב"ה קרע להם את הים שהרי הם אמרו לעצמם גם אחרי שהם התחלקו לארבע כיתות הרי הקב"ה לא הוציא אותנו ממצרים כדי שנמות כאן במדבר או נטבע בים הרי הקב"ה כל כוונתו היתה שעם ישראל יקבל את התורה ויכנס לא"י זהו היעוד ולכן מידת הביטחון שמשה רבנו לימד אותם הוא זה שנתן להם את הכח ואת הביטחון כדי שהים יקרע ויעברו בתוכה כדי להגיע כפי שאמרנו ליעד שאותה רצה הקב"ה לתת לעם ישראל את התורה הקדושה מכן אנו רואים כמה גדול וחשוב מידת הביטחון ועל כך אומר רבינו בחיי "מידת הביטחון הוא עיקר גדול ויסוד התורה והמצווה"
יה"ר שנזכה שתיהיה מידת הביטחון אצלנו ואצל כל אחד מעם ישראל בלי שום סייגים בבורא העולם אמן
שבת שלום
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
