פרשת צו
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
על הפסוק 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה' נאמר בירושלמי (יומא פד-הו) תמיד אפילו בשבת, תמיד – אפילו בטומאה. כל העניינים והעבודות של המשכן והמקדש הגשמי קיימים גם במשכן ובמקדש הרוחני הנמצא בתוך כל אחד ומישראל.
המזבח הוא ליבו של האדם, וכשם שבמזבח הגשמי היה מזבח החיצון ומזבח הפנימי כך גם יש בליבו של האדם חיצוניות הלב ופנימיות הלב, המזבח שלגביו מגיע הציווי 'אש תמיד תוקד על המזבח' הוא על המזבח החיצון ובבחינה הרוחנית צריכה להיות התלהבות גלויה בחיצוניות הלב.
תוכנה של השבת היא שביתה, הינזרות והתעלות מן העולם ולכן אסור ביום השבת לעשות מלאכות שהם עובדין דחול, ומבחינת העבודה הנפשית של האדם ומההשגות הנעלמות שלהם הוא הגיע למצב כזה שהוא מנוזר מכל ענייני העולם ועלול איפה אותו אדם לחשוב מאחר שהוא עכשיו עסוק בהשגה רוחנית והוא עומד בדרגה שהיא מאוד נעלית מכל התרגשות אז אין לו צורך ב'אש', ומשום כך נאמר לו: 'לא תכבה' – אפילו בשבת.
ומן הקצה השני אדם שהוא קצת רחוק משמירת תורה ומצוות הוא חושש שאין לו חס ושלום כל קשר, לכן נאמר לו 'לא תכבה' – אפילו בטומאה, אל תשים לב למצבך אל תכבה, תדאג ש'אש התמיד' שבך שהיא האהבה המסותרת שיש בכל אחד ואחד מישראל וכמו שאדמו"ר הזקן כותב בספר התניא (פרק ב) 'ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש', ותשתדל להעלות את האש האלוקית שבקרבך ודבר זה יביא לידי כך ש'לא תכבה' ובפירוש המגיד ממעזריטש נ"ע (הובא בלוח היום יום כ-כא אדר ב') שכל ענייני ה'לא' – הדברים הלא טובים, 'תכבה' – יכבו.
הפתגם הזה מלמד אותנו שבכדי לכבות את ה'לא' יש צורך באש תמיד. התלהבות מתמדת לתורה ולמצוות, לא די בכך שבעבר, או אף לפני דקה אחת היתה לאדם התלהבות לתורה ומצוות אלא ההתלהבות צריכה להיות תמידית מכיון שכשישנה קרירות של רגע אחד עלול ה'לא' לחדור בינתיים, וזה גם הטעם למצות זכירת עמלק בכל יום ויום, שיש לזכור תמיד מבלי לתת לקרירות עמלק לחדור חס ושלום אף לרגע אחד ככתוב 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
