פרשת תולדות
בפרשתינו מסופר על לידתם של יעקב אבינו ועשו הרשע, על הפסוק: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" מפרש רש"י לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב היה רץ ורוצה לצאת, וכשהייתה עוברת ליד בתי עכו"ם עשו היה רוצה לצאת. דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות. על כך שואל הרבי מליובאוויטש: לכאורה, מדוע הייתה מריבה ביניהם על העולמות הרי מובן שיעקב שהיה איש תם יושב אוהלים יחפוץ בעולם הבא, ועשו שהיה איש רשע איש ציד יעדיף את העולם הזה, אלא מכאן משמע שיעקב רצה גם את העולם הזה ועשו רצה גם את העולם הבא ולכאורה למה לו לעשו הרשע לרצות את העולם הבא.
כשמתעמקים יותר בעניין של יעקב ועשו מתעוררת תמיהה גדולה ביותר על כך שבנו של יצחק אבינו שהיה קשור להקב"ה בכל נימי נפשו, התאווה לעבוד ע"ז עוד בהיותו ברחם אימו, השאלה היא לא על כך שאיך אנו רואים שעשו עשה את כל מה שעשה בהיותו אדם גדול, שכן לאדם ניתנה בחירה חופשית לנהוג כרצונו, והוא בחר להתנהג כך מרצונו החופשי, אלא השאלה היא על כך שאיך יתכן שעוד בבטן אימו עשו גילה את רצונו להימשך לענייני עבודה זרה? אלא התשובה היא כך, הנטייה שהייתה לעשו כשלעצמה היא לא הייתה דבר רע אלא דרך מיוחדת בעבודת ה'. הרמב"ם מסביר בהרחבה שבין עובדי ה' יש שני סוגים 'החסיד המעולה' ו'הכובש את יצרו', החסיד המעולה, כל רצונו וחפצו הוא רק אל הטוב וכל עבודתו היא בעלייה דרגה אחר דרגה בתוך הקדושה עצמה, משא"כ הכובש את יצרו הוא אחד כזה שיש לו תאוות גם אל הרע אבל הגדולה שלו היא שהוא כובש את יצרו.
יעקב ועשו מסמלים את שתי הדרכים האלו, טבעו של יעקב היה איש תם יושב אוהלים שהוא 'החסיד המעולה' ואילו טבעו של עשו איש יודע צייד שהוא 'הכובש את יצרו', המטרה שלשמה עשו נולד בטבעו להימשך לעבודה זרה היתה בשביל שיתגבר עליה ויכבוש את יצרו, ולכן גם יעקב וגם עשו רבו על שני העולמות כי כך הם נולדו בטבעם, אלא שאצל יעקב העולם הבא היה העיקר בגלל היותו עולם טהור וקדוש וזה מתאים בדיוק לשאיפתו של 'החסיד המעולה' משא"כ עשו הוא ראה את העיקר דווקא בעולם הזה הגשמי שבו צריך לכבוש את היצר ולהתגבר על כל ההפרעות והמכשולים, שזה תואם את עבודת הכבוש את יצרו, יוצא מכך שההבדל בין יעקב לעשו היה איזה משני העולמות היה העיקר אבל באמת שניהם רצו להשיג גם את העולם הזה וגם את העולם הבא.
ההוראה למעשה בפועל הנלמדת מכאן היא: כל עם ישראל הם בני יעקב אבינו, יהודי צריך להיות 'איש תם יושב אוהלים' ללמוד תורה לשמה מבלי להכניס את החיצוניות העצמיים והאישים שלו וזו היא ההתחלה והבסיס לעבודת ה'. אך ביחד עם זאת יהודי צריך להיות גם 'יודע ציד' לצאת לשדה, לעולם ולעשות מהדברים שיש בהם 'מטעמים' לאבינו שבשמים, וכשהיציאה הזאת לעולם מגיע כהמשך ל'יושב אוהלים' אזי התורה מגינה עליו בכדי שיוכל להצליח בשליחות הזאת.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
