פרשת במדבר
"שאו את ראש כל עדת בני ישראל" וכו'.
שואל הבן איש חי הקדוש יש להבין מדוע נכתבה בפס' המילה 'כל' והרי ניתן היה לכתוב 'שאו את ראש עדת בני ישראל' ומזה נבין שהמצווה היא למנות את כלל עדת ישראל, והמילה כל היא מיותרת לכאורה?
נראה לבאר על פי הידוע מהמשנה באבות 'אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום'. (פרק ד-ג) כלומר המשנה מלמדת ומזהירה לא לזלזל ולהפחית מערכו וחשיבותו של כל אדם מכיון שאין לדעת מה יהיה בסופו של אותו אדם אולי ירום מזלו? שמא יעשיר? יחכים? ישוב בתשובה? יעלה לגדולה? ואתה (המזלזל) תזדקק לעזרתו של אותו אדם! וכל אחד ואחד יכול להסתכל מסביבו ולהבין במוחש את דברי משנה זו.
ולכן אל לו לאדם לדבר סרה בישראל, לא לעורר חובה וקטגוריה על ישראל ואפילו על הרשעים שבהם ואף על פי שמחובתו של החכם לייסר הרשעים ולהוכיח להם חטאם ופשעם זה אך בפניהם להדריכם בדרך הישר אך לפני הקב"ה יתפלל עליהם שישובו בתשובה ואדרבה יעורר עליהם זכות וסנגוריה, ובמידה שאדם מודד מודדין לו.
והמהר"ל דיסקין מבאר שמצוות לדון את חבירו לכף זכות היא חשובה בבילנו עצמנו מפני שברגע שיהודי רואה יהודי אחר עובר עבירה מתקררת אצלו היראת חטא מפני שחושב 'שכך עושים כולם'… לכן דנים אנו לכף זכות וממילא אין כאן עבירה כלל וכלל. ואנו מתקררים בעבודת ה'.
וכן מצינו בנביאי ישראל שנענשו על כך שדברו גנות בישראל. האחד ישעיה הנביא שאמר לפני הקב"ה 'בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב' ונענש שבא מלאך והכהו על פיו בגחלי אש ואז נאמר 'וסר עוונך וחטאתך תכופר'. והשני אליהו הנביא שאמר 'קנא קנאתי לה' וכו' כי עזבו בריתך', והוכיחו ה' יתברך. ושאלו וכי עזבו בריתי?! חייך שבכל ברית שתיערך בישראל אתה תהיה נוכח וכך תווכח לדעת שלא נטשו בריתי! וזה עונשו שבמקום לישב בישיבה של מעלה וליהנות מזיו השכינה יורד אליהו ומשתתף בכל ברית שנערכת בישראל ולכן נקרא אליהו מלאך הברית נמצינו למדים כמה עלינו להיזהר בכבודו של כל איש ישראל.
ומפורסם המעשה באותו גביר איש ישראל עשיר ונכבד מאוד בעיני המלך שפרק מעליו כל סממן יהודי והיה יושב אוכל ושותה יחד עם כל הגויים אנשי המלוכה ולא הייתה נכרת יהדותו כלל וכלל.
נתקנאו בו שרי המלך ופעם אחת כשישב העשיר במרכבתו המפוארת העמידו השרים כמה עשרות ילדים גויים במקום בו אמורה לעבור מרכבתו של העשיר ובעוברו באותו המקום התחילו הילדים לשיר ולצווח בקולי קולות 'יהודי, יהודי' ומחאו כפיים לעגו לו ולגלגו עליו, כששמע זאת העשיר ביקש מהעגלון לעצור את המרכבה הוציא חופן דינרי זהב מכיסו וזרק אותם לעבר אותם ילדים גויים. ראו זאת השרים ולא הבינו את פשר העניין, הילדים מתגרים ומבזים אותו והוא זורק לעברם דינרי זהב ולא אבנים…? שאלהו לפשר העניין והוא השיב הילדים לא השפילו אותי ולא ביזו אותי, להפך הילדים עשו לי כבוד גדול ונחת רוח עצומה! ומדוע? מפני שתמיד סברתי שמכיון שאינני הולך בדרך ישראל סבא, ואין כל קשר וזיקה ביני לבין אחיי היהודים אולי כבר לא נקרא שם ישראל עלי, אולי נשתכחה עובדת היותי יהודי חלילה. ועכשיו שבאו גויים קטנים אלו וזעקו לעברי בקול גדול יהודי! יהודי נזכרתי במה שלמדתי בילדותי 'ישראל אל על פי שחטא ישראל הוא' ושם ישראל לא סר ממני ועדיין הנני שייך לעם הקודש! לכן שמחתי שמחה גדולה והשלכתי לעברם את דינרי הזהב. ועכשיו אוכל לחזור לצור מחצבתי בלב רגוע מכיון שלשם הנני שייך.
נמצינו למדים שאף שישנם אנשים שהתדרדרו ועזבו את דרך התורה, עם כל זה אינם רוצים להסיר שם ישראל מעליהם ואינם פושטים מעליהם בגדי היהדות, שהרי מלים את בניהם, ואינם נושאים נשים נוכריות כדי שלא יפסק מהם שם ישראל חלילה.
ובזה יובן הפסוק מדוע נאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל, מילת 'כל' באה לרמז שאותם אלו הנחשבים בכלל ישראל, הם כולם! אפילו הרחוקים והנדחים וכבר לימדונו חז"ל 'כפלח הרימון רקתך' 'אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון', וכבר הבטיחנו מלכנו בתורתנו הקדושה 'אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך', וממילא גם הרחוקים יזכו להסתופף תחת כנפי השכינה ולכן נכבד כל אחד ואחד ואפילו שכרגע זה שעומד מולנו לא בדיוק 'צועד בתלם' בסופו של דבר כולם יחזרו ויעבדו את ה' בשמחה ובאהבה ובטוב לבב.
ונזכה בקרוב ממש שה' יקבץ נפוצותינו מד' כנפות הארץ אמן.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
