פרשת במדבר
בסוף פרשתנו מופיע הציווי (במדבר ד,יט): "וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ: בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ, וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ-אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ". אהרון ובניו נדרשים למנות את אחיהם הלוויים לתפקידיהם במשכן, ולהשגיח שכל אחד יעשה את עבודתו שלו ולא את עבודתו של מישהו אחר. במהותם הפנימית, הכוהנים והלוויים מייצגים מידות שונות, ואף הפוכות זו מזו בתכונתן. הכוהנים הם אנשי חסד ואילו הלוויים שורשם ממידת הגבורה. והתורה אומרת: "ושמו אותם" – הכוהנים ממנים את הלוויים, היינו שהחסד ממתיק את הגבורה.
החסד והגבורה מבטאים את צורות הגילוי של אור ה' בעולם. החסד מבטא השפעה בלתי-מוגבלת, ואילו הגבורה מייצגת את הצמצום וההגבלה של האור, על-פי הצרכים. ההגבלה והצמצום אינם שליליים חלילה, אלא הם מאפשרים את קיום העולם, כמאמר חז"ל (ילקוט שמעוני לך-לך, רמז פא): "אני הוא שאמרתי לעולמי דיי, שאלמלא שאמרתי לשמיים וארץ דיי, עד עכשיו היו מותחין והולכים". נמצא ששתי המידות – חסד וגבורה – נחוצות ומאזנות זו את זו. הגבורה מכוונת את החסד למקומות הנכונים ומתאימה אותו שיהיה במידה הנכונה, ואילו החסד ממתיק את הגבורה ומפנה את תכונתה הביקורתית ליעדים הראויים.
ובכל-זאת התורה מצווה שהכוהנים דווקא הם שישימו את הלוויים "על עבודתם" ויקבעו את אופן פעולתם. בציווי זה יש הוראה נצחית לכל יהודי. הרמב"ם אומר (סוף הלכות שמיטה ויובל) שכל יהודי יכול להתמסר לעבודת ה', כמו שבט לוי: "לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם אשר נדבה רוחו אותו… הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם". אם כן, כל יהודי יכול להיבדל מענייני העולם ולעמוד לפני ה' לשרתו. במצב כזה הוא עלול לראות תופעות בלתי-רצויות ולרצות להגיב במידת הגבורה – לגעור בבני-אדם ולנזוף בהם וכדומה.
למשל, הוא נמצא בבית הכנסת ורואה יהודים שמדברים באמצע התפילה וקריאת התורה. בליבו מתעוררות גבורות קדושות והוא רוצה לצעוק על אותם יהודים ולהעמידם על חומרת מעשיהם. על כך מורים לו שקודם כול עליו לדבר עם ה'כוהן', איש החסד, ולברר אצלו באיזו דרך עליו למחות וכיצד עליו להגיב על אותם דברים בלתי-רצויים. כך ה'גבורה' שלו תתמתק על-ידי ה'חסד' של ה'כוהן'. ה'לוי' אינו יכול לסמוך על עצמו, מכיוון שאדם קרוב אצל עצמו, אלא עליו לשאול את ה'כוהן' דווקא, שעניינו חסד ואהבה, וכך יובטח שהפעולה תהיה בזהירות הראויה, ושלא תהיה 'יניקת החיצונים' מהגבורות, מכיוון שהגבורות יומתקו על-ידי החסדים. (תורת מנחם
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
