פרשת וארא
"וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" (ט-כז) ובהמשך הפסוק כט' "ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה' הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לה' הארץ".
פירש"י אבל בתוך העיר לא אתפלל לפי שהייתה מלאה גילולים, ובפסוק יב' שם 'ויחזק ה' את לב פרעה'.
וכתב הרמב"ן ויתכן שבמכות הראשונות היו החרטומים מחזקים את ליבו להתפאר אצלו בחוכמתם, ועתה לא באו לפניו ואין עוזר לו, ואין סומך באיוולתו, רק עוונותיו אשר ילכדונו דרך ברייתו של אדם נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים.. כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים.. (רמב"ם הלכות דעות ו-ה)
מדרש רבה ס-כב מספרים סיפור רבותינו אודות יוסף משיתא שמתחילה היה לסמל של כפירה ובגידה.
בשעה שנכנסו שונאי ישראל להר הבית וביקשו לחלל את קדושת ההיכל אמרו: 'כנס מהם ובהם תחילה, האויבים ידעו שיותר ממה שהם מסוגלים לבזות ולחלל את המקדש, יעשה זאת בוגד מבפנים, לפיכך הכריזו שאם יכנס אחד מישראל להיכנס למקדש ולהוציא משם כלי קודש כלשהו, יוכל לזכות בו לעצמו. הכרזה זו קסמה ליוסף משיתא שהעז פניו, נכנס למקדש וביד זדונית הוציא משם מנורה של זהב. חוצפה זו כבר עברה כל גבול, ואפילו רשעי האומות לא יכלו להסכים לה, על כן אמרו שבזו לא יוכל להדיוט להשתמש, אולם אם ייכנס עוד פעם נוספת, יוכל לקחת כאוות נפשו, אלא שהפעם סירב להיכנס בשנית, ניסו להבטיח לו הבטחות שיעשירוהו בהון רב, אבל הוא סירב, התחיל לייסרו בייסורי תופת, והוא נותר בעמדתו שפעם נוספת לא יכעיס את בוראו והיה זועק במר נפש די לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת וכך התמיד בהרהורי חרטה עד שמתוך ייסורים נוראים החזיר נשמתו לבוראו.
שואל הרב כהנמן: מה גרם ליוסף משיתא להשתנות כך, הרי שעה קלה קודם לכן מוכן היה לבצע מעשה נבזי ביותר, ואיך חזר בו מסורו ודעותיו הכפרניות. ותירץ כי השהות הקצרה ששהה בבית המקדש, במקום הקדוש והטהור שביקום כולו, היא שחוללה את המהפך הקיצוני.
(ברכות כח.) מספרת כי בימי נשיאותו של רבן גמליאל הועמד שומר בכניסה לבית המדרש, וכל תלמיד שאין תוכו כברו לא הורשה להיכנס, וכשנתמנה ר' אלעזר בן עזריה לנשיא, נפתחו שעיר בית המדרש בפני כל המעוניין בכך. ואכן באותו היום סלקוהו לשומר ונוספו ספסלים רבים לבית המדרש כתוצאה מריבוי התלמידים שהוסיפו פלפול וחידוד בין כותלי הישיבה, לא היתה הלכה שלא פירשוה. בעקבות כך חלשה דעתו של רבן גמליאל ואמר 'שמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל', שואל בעל ה'אמרי שמאי' מדוע חלשה דעתו? הרי ידע שאם מעמיד שומר ויהיה סינון בכניסה לבית המדרש יבואו פחות תלמידים וזו הייתה כוונתו לסנן את מי שלא ראוי אז למה חלשה דעתו?
אלא כיון שראה רבן גמליאל כי אותם אלו החדשים אשר נצטרפו לבית המדרש, נשתנו טבעיהם ואף שקודם לכן לא היה תוכם כברם, עכשיו כשנכנסו לבית המדרש נתעלו מכוח קדושת המקום הקדוש ונעשו ראויים ללימוד – חלשה דעתו כיון שלא שיער עד היכן מגיע כוחו של בית המקדש והשפעתו על הביאם בשערו.
הוא שאמרו חז"ל סוכה (נב:) אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. כה גדולה סגולת קרינת התורה, שהיא מסוגלת לפוצץ אפילו לב של ברזל, ומכוחה יוכל גם מי שאינו ראוי למכתחילה להתקרב לעבודתו של מקום.
בשנת תש"ז שבועות ספורים לאחר שהאדמו"ר בעל 'החלקת יהושוע' מביאלא זי"ע הגיע ארצה אחרי שנים בסיביר תחנתו הראשונה הייתה אמנם בתל אביב שם פתח בית מדרש אבל החסידים מירושלים רצו גם שהאדמו"ר ישהה איתם ולכן שכרו דירה גדולה ומרווחת בזיכרון משה בירושלים. ואכן לקראת אחת השבתות בדירה הירושלמית שהגיע האדמו"ר מיד בכניסה הוא שאל מי היו דייריה הקודמים שכן הוא מרגיש טוהר וקדושה לאין קץ, איש מבין הנוכחים לא ידע וגם השכנים לא ידעו לענות על השאלה. אולם אחר מאמצים רבים פגשו יהודי מבוגר מאוד ושאלו אותו מי היה גר באותה דירה ששכרו למספר חודשים, היה זה האדמו"ר בעל האימרי אמת מגור זי"ע שביקר בארץ ישראל של אותם ימים וזה בא ללמדנו כוחם הרוחני הבלתי רגיל של גדולי ישראל.
האחד – בהטביעו את רישומו הרוחני לאורך עשרות בשנים באבניה הדוממות של דירה גשמית.
והשני – בהשכילו לחוש באותו רושם רוחני גם לאחר תקופה כה ממושכת עוד למדנו כי גם בין האדם למקום יש יחסי גומלין הדדיים, בהם כל אחד משפיע ומקרין ממהותו על זולתו, שהמקום פגום ומקולקל גורם הדבר לאדם שיימצא במקום זה חולשה ונטייה להיפגם ולהשחית.
ומצד שני שהאדם מתנהג ביושר וצדקות, התנהגות זו משפיעה ומקרינה גם על 'המקום' שאף הוא מזדכך ומתרומם ואפילו בדומם.
לכן כמה חשוב להימצא במקום נכון ובסביבה נכונה שאמורה להוסיף קדושה בעבודת ה'.
יהי רצון שנזכה לאהבת תורה ויראת שמים בבחינת הולך ומוסיף לנו ולסובבים אותנו עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
שבת שלום ומבורך
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
