פרשת 'וירא'
סיפור מיוחד ישנו בפרשה זו, שאיתו פותחים אנו בכל בוקר בתפילת שחרית והוא "פרשת העקדה".
ביטוי שנמצא בפרשה, החוזר על עצמו ג' פעמים, ובכל פעם ופעם הנו בעל משמעות מיוחדת משלו הנו המילה "יחדיו".
בפעם הראשונה מופיע הביטוי: "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם עם החמור ואני והנער נלכה… ונשתחוה וילכו שניהם יחדיו", פה עדיין אינו יודע יצחק על כוונותיו של אביו, ולכן הולך עמו בשמחה להקריב עולה לה'.
ובפעם השניה – "ויאמר אברהם, אלקים יראה לו השה לעולה בני,…וילכו יחדיו" כאן כבר מפרש רש"י, שאביו אמר לו כך: אלקים יראה לו השה, ואם יבחר בך, תהי לעולה בני. כלומר במשפט אחד כלולות 2 האפשרויות: או שאלקים יבחר שה או שיבחר ביצחק לשה, ואעפי"כ הולך יצחק עם אביו בשמחה כמקודם בדיוק כמו בפעם הראשונה.
ובפעם השלישית – לאחר פרשת העקדה, כשחזרו אברהם ויצחק לנערים [עשו ואליעזר] כתיב: "וילכו יחדיו אל באר שבע", וכאן רש"י סתם ולא פירש את המילה "יחדיו". בספרים מובא סיפור: כי רש"י ישב יום אחד עם נכדו הבכור – רשב"ם, ולמדו חומר עם רש"י והסבא מפרש לנכדו, את "יחדיו" הראשון והשני, ובשלישי שתק ולא פירש כלום. שאל הנכד את הסבא, 'ומהו הפירוש בפעם השלישית?' ענה לו הסבא, רש"י: 'ובכן נשמע אותך'. אמר לו הנכד: במעין אמרה חסידית, 'הרי הגמרא אומרת על הפסוק: "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה ונשתחווה…", עם הדומה לחמור, עשו ואליעזר נמשלו לבהמות בהתנהגותם, ובאופיים ובדרך חייהם. וכשאברהם ויצחק הולכים לכיוון הנסיון העשירי הגדול והמיוחד ביותר שלהם, לעקוד את הבן היחיד, שה' הבטיח לו שממנו יצא כל זרעו המובחר של אברהם, ואברהם מצליח בנסיון ובנו הולך עמו בשמחה. איזו גאוה יש להם, שה' שמח בנסיונם ומודה להם על אמונתם בו. ואעפי"כ, כשחזרו, לאחר ההתעלות הגדולה והדביקות בה', הם חוזרים לאליעזר ועשו [החמורים] והולכים אתם "יחדיו" כמקודם, כאילו לא קרה כלום, כשווים אחד עם השני, לא מתגאים ולא מתרברבים על מעמדם הגדול בנסיון האחרון. וזו היא גבורתם של האבות ולימוד לכל בן תורה אמיתי, שאעפ"י שמתעלה ומדבק בה' יותר ויותר בחכמתו ובהשכלתו, שלא ישכח את פשוטי העם ויתגאה עליהם, אלא ישתווה להם בדיבורו ובהתנהגותו עמם', כך פירש הרשב"ם. "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלקיו". שבת שלום ומבורך. נ.ב. השווה סיפור הגמ' עם רשב"י ובנו. [מסכת שבת דף לג. עיין שם]
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
