פרשת מקץ וחנוכה
פרשתנו פותחת במילים: 'ויהי מקץ שנתיים ימים' כותב חכם מנחם מנשה זצוק"ל בספרו אהבת חיים: שחז"ל הביאו רמז במילת 'שנתיים' שהם ר"ת של שמאל תדליק וימין מזוזה, ועוד אומר על כך המדרש ש'ויהי מקץ שנתיים' היינו קץ שם לחושך, שחושך הגלות תלוי בזכות הדלקת נרות חנוכה, וע"י 'שמאל תדליק' -שבכל המקומות החשוכים שהם בבחינת שמאל, אנו חייבים להדליק שם נר ולהאיר שם את אור הקדושה, ומעט אור מן הקדושה ידחה הרבה מחושך הגלות. אזי נזכה ל- 'ימין מזוזה', ע"י שנאיר את אור הקדושה נזכה שהקב"ה ע"י המזוזה יעמוד לימיננו וכמו שכותב דוד המלך נעים זמירות ישראל בתהילים 'כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו'.
ומביא הרב מעשה ביהודי אחד ירא שמים ברוסיה הלבנה שפרנסתו היתה, אשר היה לו עגלה וסוס, והיה הולך מכפר לכפר קונה ומוכר מה שהשם יתברך מזמין לו, אך היה זריז להיות בשבת בביתו, עד כמה שאפשר היה מזדרז לבוא ביום שישי הביתה, ובכל זאת על כל מקרה שלא יבוא, אולי יצטרך להישאר בשבת בכפר אצל הגויים, היה לוקח איתו בקבוק יין משום ספק, וכן בחנוכה היה לוקח איתו נרות גדולים בתוך ארגז זכוכית, ובכל מקום שהיה מחשיך היום והגיע זמן ההדלקה, היה מדליק נרות חנוכה. והרבה פעמים נזדמן לו שהיה בדרך מכפר לכפר, היה יורד לשדה מתפלל מנחה וערבית, לובש בגדי שבת, לוקח את ארון הזכוכית ומניחו על סלע או אבן ומדביק בתוכו את הנרות ומדליק, וכמה שמחה היתה לו אחר הדלקת נר חנוכה,והיה רוקד ושר קצת ואומר: כשם שאני מדליק נר מצוה נר חנוכה, כך יזכני הקדוש ברוך הוא לבנים זכרים תלמידי חכמים. כך היה מנהגו בין בעיר בין מחוץ לעיר, פעם נזדמן ליל רביעי של חנוכה והיה יורד שלג דק מאוד בלי רוח, שלג שקט יורד על הארץ, כיון שהגיע זמן ערבית, ירד מן העגלה והתפלל ערבית כמנהגו, לבש בגדי שבת, לקח את ארון הנרות והדביק בתוכו את הנרות והדליק אותם בברכה בקול רם שש ושמח, והתחיל לרקוד כמנהגו, ופתאום שלושה שודדים ואקדח בידם עמדו ממולו, שדדו את כל כספו ואחר כך אמרו לו שרוצים להורגו, שיפשוט בגדיו שלא יתלכלכו בדם מכיוון שהם נקיים ויפים. והיהודי ראה שאי אפשר לו להימלט מהם והגיע קיצו, זכר את אשו ובניו,, ביקש מהם שלושה רגעים זמן להתוודות אף על פי שלא מתוודים בחנוכה, אך כיון שהוא הולך למות לפחות ימות בוידוי, אמרו לו למהר להתפשט, הם לא יודעים מה זה וידוי, עוד לא הספיק לשפוט מעליו העליון ופתאום שמעו צעקה 'ידיים למעלה', מה היה? באו 14 חיילים מזוינים ואקדחים בידיהם, ראו השודדים שהם שלוה והחילים ארבע עשר ולכן היו מוכרחים להרים ידיהם למעלה, תכף תפסו את השודדים וכבלו אותם, וראו את היהודי בוכה, שאלו אותו מה קרה פה? סיפר להם היהודי את כל המצב ותיכף השיבו לו את כספו בחזרה, ואמרו ליהודי תעמוד מרחוק קצת ותראה דם תחת דם, החיילים ירו על השודדים והרגום על המקום ואת היהודי שלחו לשלום.
ומה היה הסיפור באותו יהודי היה נמצא סמוך לכפר של דוכס אחד, והדוכסים היו נוהגים כשיורד שלג יוצאים לצוד, אותו היום הוא יצא הדוכס לצוד עם החיילים ופתאום ראו נרות דלוקים בשדה התקרבו וראו את היהודי שנתפס בידי השודדים ושחררוהו.
אמרו חכמינו ז"ל לפעמים יש מלאכים שבאים להציל את האדם על פי פקודה עליונה, ולפעמים יש צדיקם מעולם האמת שבאים את האדם, וכל זה תלוי לפי מעשיו של האדם, האיש הזה קיים מצוות נר חנוכה בשמחה כתיקנה והקב"ה שלח לו כתיקונה 14 חיילים כנגד 14 נרות שהדליק מתחילת חנוכה עד אותו לילה מהמעשה הזה אנו לומדים עד כמה הקב"ה אוהב את עם ישראל ומשגיח על כל אחד ואחד מאיתנו, כן יזכנו הקב"ה לחזור בתשובה שלימה לעשות כל מצוה כתיקנה ועל ידי כך נזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
