פרשת 'ראה'
פרשתנו 'נופלת' בימי חודש הרחמים חודש אלול.
ענינו של חודש אלול מבואר בספר ליקוטי תורה לבעל התניאבמאמר "אני לדודי".לכאורה מאמר על חודש אלול צריך לעסוק בפגמים הנעשים על-ידי העברות, ואופן תיקונם על-ידי התשובה. אבל במאמר "אני לדודי" מגלה לנו בעל התניא גישה שונה לחלוטין. המאמר פותח בכך שאלול הוא זמן העבודה של "אני לדודי", אתערותא-דלתתא, ובראש-השנה ויום-הכיפורים הוא זמן של "דודי לי", אתערותא-דלעילא. אחר-כך ממשיך בעל התניא וכותב, שאלול הוא זמן התגלות י"ג מידות הרחמים.(זו הסיבה למנהג הסליחות שגם אנו בעדתנו נוהגים לומר- להגיד כל יום בסליחות את י"ג המידות) ועל כך הוא שואל: "למה הם (ימי חודש אלול) ימות החול ואינם יו"ט כמו שבתות ויום טוב שבהם התגלות אלוקות?". עניינו של יום-טוב הוא – שאז מאיר גילוי אלוקות שלא כדרך הרגיל. אם-כן מדוע ימי אלול, בהם מאירה הארת י"ג מידות הרחמים, דרגה אלוקית גבוהה שמאירה רק ביום-הכיפורים, "אחת בשנה", אינם ימים טובים?בכדי לבאר זאת, מביא בעל התניאאת "משל המלך בשדה" המפורסם. שכפי שרואים אצל מלך בשר-ודם. יש את המלך כפי שהוא בהיכל מלכותו, ויש את המלך כפי שהוא מופיע בשדה,שכשהמלך בשדה"אז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם".
לכאורה מהו התירוץ הטמון במשל זה? הרבי מליובאוויטשזי"ע, שהרבה לבאר במאמריו ושיחותיו את משמעותו של המשל, מסביר שייחודו של יום-טוב הוא בכך, שבו מאירה הארה אלוקית נעלית מיוחדת, שונה משאר ימים. וזו הסיבה שאסורים אנו בעשיית מלאכה בשבת ויום-טוב: היות וביום זה מאירה קדושה נעלית, לכן על היהודי להתקדש ולהפשיט עצמו מכל ענייני החולין, ולהתאים את עצמו לגילוי הנעלה.לכן, ככל שהקדושה נעלית יותר – ההפשטה הנדרשת מהאדם נעלית יותר. ביום-טוב אסורות כל המלאכות מלבד מלאכת אוכל-נפש; בשבת, בה מאירה קדושה נעלית יותר, אף מלאכת אוכל-נפש נאסרה עלינו; וביום-הכיפורים, שבו מאירה קדושה נעלית עוד יותר – מצווים אנו לענות עצמנו בחמשה העינויים. וזהו תוכן המשל: כאשר המלך הוא בהיכל מלכותו לא כולם יכולים להיכנס אליו אלא רק יחידי סגולה והמובחרים שבעם; מה-שאין-כן כאשר המלך הוא 'בשדה' כל אחד יכול לגשת אליו ולהקביל את פניו.
ובנמשל: כאשר המלך הוא בהיכלו, האדם צריך להיות בדרגה רוחנית נעלית בכדי להיות קרוב אל המלך, דהיינו- בשבת ויום-טוב, בכדי לזכות ו'להתראות' עם המלך, על היהודי להפשיט את עצמו מענייני החולין שלו, להפסיק לעסוק בעשיית מלאכה, ללמוד יותר ולהתפלל יותר.כאן בא לידי ביטוי החידוש המיוחד של חודש אלול. בימים אלה המלך יוצא 'לשדה' והגילוי נמשך לכל יהודי בכל מצב בו הוא נמצא. בחודש זה אומרים לכל יהודי:למרות היותך עסוק בענייני חולין, בכל זאת אתה יכול לגשת אל המלך. כל יהודי, באיזה מצב שיהיה, יכול לקבל את פני המלך. רק דבר אחד נדרש – לצאת ולקבל את פניו, לקבל עול מלכות שמים.במילים אחרות: העובדה שימי חודש אלול אינם ימים-טובים אינה בגלל החיסרון של ימים אלו, אלא מפני מעלתם – כי בימים אלו המלך, הקב"ה, מגיע אל כל יהודי, באיזה מעמד ומצב שהוא לא יהיה, ונותן לו שפע ברכה.
הרבי זי"ע מדייקמכפילות לשון בעל התניאמתוך המשל ש"המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם". בפשטות, כוונת הדברים היא, שאת אותם אנשים היוצאים לקבל את פני המלך, המלך מקבל בשמחה ובסבר פנים יפות. אבל הרבי מדייק שניתן ללמוד עניין נוסף. יש לעיתים שהיהודי רוצה לצאת אל המלך לקבל את פניו ומכאן ולהבא לנהוג בהתאם לרצון המלך, אבל למרות הרצון לעשות זאת – הוא לא מצליח ליישם . הוא רוצה להשתנות, להתנקות מהדברים הבלתי רצויים ולזכות להיות ממקבלי פני המלך, אבל בפועל – היצר גובר עליו הוא לא מצליח.כאן מחדש הרבי שגם את יהודים אלו המלך מקבל בסבר פנים יפות.מזה שבעל התניא מוסיף את המילה "כולם"ולא אומר ומקבל 'אותם'מדגיש בעל התניא שאת כל היהודים, גם אלה שלא ניגשו בפועל מצד איזו מניעה אל המלך גם אותם הוא מקבל בשמחה. זה שאנו אומרים "אבינו מלכנו" הקב"ה קודם אבינו ואח"כ מלכנו.ולכן יש לנו סיכוי לזכות בדין אע"פ שלא היינו ראויים לכך.
ויה"ר שנזכה להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ונזכה לגאולה שלימה תיכף ומיד.
בן ציון באטשוילי הי"ו מקרית מלאכי
