פרשת ויגש
החשיבות שבהרגשת החשיבות:
בפרשתנו יוסף מתגלה בפני אחיו שעד עתה לא הכירוהו. וכפי שחז"ל מלמדים אותנו (יבמות פח') שהוא עזב אותם לא היה לו זקן, ובמשך התקופה הזקן גדל ושינה את פניו. והנה לאחר ההודעה המתונה ליעקב אבינו על מציאת בנו מחמדו אהוב נפשו, על ידי נכדתו סרח בת אשר, הגיע זמן ההודעה הרשמית. וכך מתארת התורה את המעמד "ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען אל יעקב אביהם. ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ויפג ליבו כי לא האמין להם" (בראשית מה', כה'- כו').
הרמב"ן במקום (בראשית ה' כו') מציין לתופעת ההתרגשות הפתאומית, לה מגיבים זקנים וחלשי כח בעילפון. כיון שהלב מתרחב בפתאומיות לשמע הבשורה המשמחת, והחום הטבעי מתפזר ברחבי הגוף, ולפתע הוא מתכווץ ומתקרר והתוצאה היא עילפון. וכך לאחר שחזרו השבטים בנחת על הדברים, ויעקב ראה את העגלות ששלח יוסף, הוא הפנים והבין שזה אמתי, ואז שבה אליו רוחו ונשימתו חזרה להיות סדירה.
מעבר לפירוש הפשוט של הפסוק שיעקב לא האמין שיוסף עודנו חי, הכוונה כאן אף לחיות רוחנית. יעקב לא האמין שיוסף נשאר עם כל קנייני הנצח הרוחניים שהוא רכש וקנה בעמל בלתי פוסק בבית אבא. הוא חשש שארץ מצרים דאז, שהייתה מקור לכל הטומאה הזוהמה והטינופת בעולם בתחום גילוי עריות (פריז של היום, מבלי לפגוע בצרפתים), השפיעה על יוסף. וכידוע ברוחניות אפילו ירידה קטנה היא משמעותית, וכנגדה כל עליה ולו הקטנה ביותר נחשבת פי חמש מאות. בל נשכח את שהותו של יוסף אצל אדונו פוטיפר שר הטבחים (המוציא להורג הרשמי של פרעה), שהייתה לו אישה שהטרידה את יוסף והציקה לו בצורה בלתי נסבלת. מספר פעמים ביום היא הייתה מחליפה בגדים כדי לבלבל אותו ולמשוך את תשומת ליבו, ולו שיחליף עמה כמה מילים (אבן עזרא). אך יוסף עמד בניסיון בגבורה, ונהג כפי שההלכה מחייבת.
ויש להתבונן, יוסף באותם שנים בהם שהה במצרים ואף בתקופה שקודם לכן, היה שנוא על אחיו שחשדו בו בהוצאת שם רע בפני אביו. הם החזיקו אותו לרודף, ולכן עשו את מה שעשו (אפילו הקב"ה הסכים עמם והשלים להם למניין). אם כן איך הוא הצליח לעמוד בניסיונות כה גדולים, שנמשכו תקופה כה ארוכה. הרי אדם שעברו לא היה כל כך סוגה בשושנים, יש לו את כל הטצדקי ליפול ובגדול. וכאן מדובר על שילוב של כמה גורמים: ניתוק מהבית החם, סכסוך עם חלק גדול מהמשפחה, וזמינות של עבירות און ליין. וכך באמת מביאים חז"ל במדרש רבה (בראשית פז') ששאלה מטרונה (גויה חשובה) אחת את ר' יוסי כיצד ניתן להאמין ולהבין שיוסף לא חטא הרי היו לו את כל התנאים והסיבות לכך.
את התשובה לכך אנו מוצאים בגמרא בסוטה (לו':, בתרגום חופשי) "באותה שעה נראתה לו דמות דיוקנו של אביו יעקב. אמרה לו התבונן, יש לך אפשרות להתגבר או ללכת אחר עצת היצר ולהרוויח הנאה רגעית, ואז הנך מאבד במו ידיך את הזכות העצומה להיחרט יחד עם שאר השבטים על החושן שעתיד הכהן הגדול לשאת על ליבו הטהור". ששמע זאת יוסף, זה נתן לו את הכח לעמוד בניסיון ברגע הקשה ביותר.
אם נעמיק כתוב כאן שבאמת אילולי זה יוסף היה נכשל חלילה. הדבר שנתן לו את היכולת להתעלות מעל עצמו, היה הרגשת החשיבות. הרי אני שייך למקום הרבה יותר נעלה וגבוה מאשר הנאות זולות ובהמיות. אדם שמכיר בערכו, והוא מודע למציאות ששוכת בקרבו נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל, והוא לא תא ביולוגי מפותח ואוסף של מולקולות, יהיה לו קל יותר להתמודד בשטח הרוחני הדורש ערנות ומאמץ מרובים ומוגברים. ואולי על דרך הדרש יהיה אפשר לדרוש את הפסוק "תן לחכם ויחכם" – כדי שהחכם יוכל להמשיך ולרצות להחכים, הוא חייב להיות מודע לכך שהוא חכם, רק לאחר מכן ניתן יהיה להוסיף קומות ונדבכים נוספים.
אם נכיר בערכנו ולא נזלזל בכלים וביכולות שהעניקו לנו משמים, אין ספק שחיינו ישתנו לאין ערוך, ונפסיק לנבור במתרחש סביבנו. קצת השקעה לחוש את עולמנו הפנימי, להתנתק מידי פעם מההמון ומהעולם הסואן, וכך נראה עד כמה כולנו מלאי תוכן, וכמובן תמיד יש מה ללמוד ולהוסיף. בהצלחה. שבת שלום
הרב מיכאל מירון – בית שמש
להרצאות\חוגי בית 0504150251