פרשת שלח
שמירה על הילדים
לאחר פרשת המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, מצווה הקב"ה את עם ישראל במצוות ציצית, פרשה שאנו אומרים אותה בכל יום פעמיים, "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לח).
ולכאורה יש לשאול מה הוא הקשר בין עניין המרגלים לבין פרשת ציצית?
רש"י מבאר: "ולא תתורו אחרי לבבכם" – כמו (במדבר יג) מתור הארץ הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות".
על פי דברי רש"י נראה שהקשר בין פרשת ציצית לפרשת המרגלים הוא המילה "לתור", במשימת המרגלים נאמר "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען" המרגלים התבקשו לתור את הארץ, אבל למעשה הם תרו אחר ליבם! במצוות ציצית התורה מזכירה לנו לא לתור אחרי הלב והעיניים כפי שעשו המרגלים.
במצוות ציצית יש את הכוח להציל את האדם מהדברים שהוא רואה וחומד בעיניים, זהו לא רק ציווי אלא גם מעין הבטחה, אם תקיימו את "והיה לכם לציצית וראיתם אותו", אזי בזכות זה "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
אם נתבונן שניים מבני השבטים מוזכר בהם שקיימו מצוות ציצית, הראשון הוא יהודה, שבשעה שבא יהודה לתמר, והיא מבקשת ממנו לתת לה ערבון – אומרת התורה: "וַתֹּאמֶר חֹתָֽמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ…" )בראשית לח, יח(.
כותב בספר היערות דבש: ומצאתי במדרש – חֹתָֽמְךָ אלו תפילין וּפְתִילֶךָ זהו ציצית", תמר מבקשת מיהודה את התפילין שלו ואת הציצית שלו בתור ערבון !
שואל בספר "יערות דבש" הייתכן שיהודה הוריד את התפילין והציצית ונתן אותם לתמר?!
והוא עונה על כך: שהתפילין והציצית היו הראיה שהמפגש שלו עם תמר הוא מן השמים, ואין כאן מעשה איסור, כי לא ייתכן שהיה מזדמן ליהודה לעשות דבר שהוא נגד רצון ה' אם הוא לבוש בציצית ותפילין, כיוון שהציצית מונעת את האדם מן החטא, ולא זו בלבד אלא שמכאן יצאה כל שושלת בית דוד.
על יוסף הצדיק מובא בתורה שבשעה שאשת פוטיפר ניסתה להחטיא אותו והניסיון לא צלח, נאמר "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ…" (בראשית לט, יב)
מובא בספר 'עולת שבת בשבתו': אשת פוטיפר לא הבינה, איך היא מחליפה בגדים בבוקר ובערב ומנסה להחטיא את יוסף, והיא לא מצליחה?! "איך יכול להיות דבר כזה?!"
אז היא הבינה, שיש לו בגד שמגן עליו, הציצית !ולכן היא מנסה להוריד לו את הציצית כי רק אז הוא יחטא ולכן מיד "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ", שהיא הציצית, לכן כשראה יוסף הצדיק שאין לו את הציצית שהיא "בגד ההגנה" שלא לתור אחר העיניים והלב, מיד ברח החוצה.
והנה נראה דבר פלא מתוך 12 המרגלים רק שני מרגלים חזרו בחזרה מהארץ ואמרו: "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד…" איך הם לא נפלו?! הם לא ראו את הארץ?! וכי יהושע וכלב לא ראו את הענקים?!
בפרשת מקץ מספרת התורה כיצד האחים מגיעים למצרים, נכנסים בעשרה שערים שונים, והנה יוסף תופס אותם, המילים הראשונות שהוא אומר להם – מְרַגְּלִים אַתֶּם !
אומר בעל הטורים: מרגלים אתם, אתם מרגלים אבל אני לא, יוסף לא מרגל כי יצא ממנו יהושע בן נון משבט אפרים שלא היה בעצת המרגלים.
יהודה שהיה ראש המדברים עונה ליוסף בתגובה, 'לא היו עבדיך מרגלים', גם אני לא מרגל, כי ממני יצא כלב בן יפונה שגם הוא לא היה בעצת המרגלים, ועל כך מסיים בעל הטורים, "לא היו" בגימטרייה "כלב".
ואם נשאל מדוע דווקא שני אלו, יהושע וכלב, לא נפלו בעצת המרגלים? אלא שבשני השבטים האלה מצאנו שהסבים שלהם, יהודה ויוסף, הלכו עם ציצית !ולכן דווקא צאצאיהם הצליחו לראות את טוב הארץ, הציצית שמרה גם על בניהם וצאצאיהם.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
