פרשת נח
כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים
בפרשתינו מוזכר המסירות של נח ובניו, כדי לקיים את העולם במשך שנה טיפלו והתמסרו לברואיו של הקב"ה לא נתנו שינה לעיניהם, איזה מסירות כה גדולה, ולכאורה נשאלת השאלה למה זכותם לא עמדה לעולם כדי לבטל את גזירת המבול. בעניין זה נכתבו הרבה תשובות ועוד יכתבו אבל שמעתי מרבותיי שהבעיה הייתה תלויה בנח עצמו, אף על פי שהיה מנהיג באותו הזמן לא החישב לעצמו לראוי לעמוד ברבים ולהוכיח את העם ולמסור להם את דבר ה'.
רציתי להביא מכמה מקומות בכתובים בגמרות בעניין מעלתה של הרחמים וכח המנהיגות.
מובא בנביא שהאישה השונמית זכתה לארח את אלישע ועשתה לו עליית גג, עם כל זה לא זכתה לפרי בטן, וצרתה הייתה גדולה, והנה בערב ראש השנה שואל אותה הנביא מה ברצונך לבקש מהמלך שמחר אני אמור להיפגש עם המלך, שאלה אותו השונמית מי זה המלך הזה, ענה לה מלכו של עולם, שאני הולך לעמוד מולו ולהתפלל ומה תירצי בבקשתך ותיעני. לכאורה, במצב הפשוט את אמורה לבקש זרע של קיימא, אבל מה ביקשה 'בתוך עמי אני יושבת' אמרה לו אם אתה כבר מדבר עם ה', אל תבקש בקשה פרטית שלי, אלא עמוד ובקש על ישועת הכלל, ובתוכם גם אני איוושע.
עוד מקרה ראינו, רבי יהודה הנשיא מי שחיבר את המשניות שמעלתו הייתה גדולה בקדושה ובטהרה עד שזכה לכינוי קדוש, ועוד שגם אחר פטירתו היה עוד מגיע בליל שבת ומקדש על היין לבני ביתו, עיין גמרא (בבמ"צ פה.) הגמרא מספרת שם 13 שנה רבי יהודה סבל ייסורים נוראים שבאו בגלל מעשה, הגמרא מספרת שיום אחד רבי הלך ברחובה של עיר לדבר מצווה וראה עגל שברח מבעליו שהיה מובל לבית השחיטה, בא העגל והתחבא תחת גלימתו של רבי ורמז לו תחוס עלי, אמר לו רבי כשליטף את ראשו, לך כי לכך נוצרת, האומנם שמצווה גדולה לשחוט עגל ולברך עליו, אולם בדרגתו ומעלתו של רבי נענש על כך שלא ראה לנכון לרחם על העגל, אמרו בשמים על כן ילקה בייסורים, והנה אחר 13 שנים שרבי מתייסר יום אחד רואה את שיפחת ביתו שעם הפסולת מטאטא בני חולדה קטנים, אמר לה רבי הניחי להם, ורחמיו על כל מעשיו , אמרו בשמים כיוון שרחם על ברואיו של ה' כן ריחמו עליו ועברו מעליו הייסורים.
עוד ראייה ממסכת נדרים (סו:) על אחד שעלה מבבל ונשא אישה מארץ ישראל , היו בניהם הבדל מנטליות ושפה יום אחד אמר לאשתו בשלי לי תרי טלופחי (עדשים) הלכה האשה ובשילה 2 עדשים, והנה הבעל בחזרתו מעבודתו חלם על ארוחה דשנה, אבל אוי למראה עניו 2 עדשים בודדות בצלחת כו גדולה. כעס מאוד הבעל, למחרת אמר לה בשלי לי כמות של גריוא (כמות של סאה), הלכה האשה הפתיה עושה רצון בעלה והכינה אוכל לגדוד, עוד מקרה יום אחד אמר לאשתו לכי והביא לי תרי בוצינא, כוונתו הייתה לאבטיחים, הלכה והביאה נרות, אמר לה לכי ותישברי אותם על ראשה דה בבא, והיא חשבה על ראשו של ראש הישיבה בבא בן בוטא, עומדת ליד בית המדרש הנרות בידה ומחכה להזדמנות לעשות רצון בעלה, רואים אותה בני הישבה , הכלו וסיפרו לרב, בא וזרקה את הנרות עליו, המפליא ביותר אמר לה הרב שלא כעס כלל מדוע התנהגת כך? אמרה שזה ציווי בעלה, ברך אותה את עשית רצון בעלך יה' רצון שתזכי ל-2 בנים כבבא בן בוטא.
וכן אנחנו רואים גמרא על אישה שמנהגה היה להשתתף בשיעורים של ר' מאיר בעל הנס, והנה פעם אחת בליל שבת התארח השיעור באה לביתה ובעלה ממתין ומחכה כועס, אמר לה איפה היית, אמרה שהייתה בשיעור של ר' מאיר בעל הנס, בכעסו אמר לה שלא תשובי לביתך עד שתלכי ותירקי בפניו, במר לה חזרה על הדרך עומדת ובוכיה ליד בית המדרש ר' מאיר שראה בעייני רוחו את צרתה של האשה פתאום אמר לתלמידיו שחש הוא בעיניו ומזור לרפואתו יהיה שימצאו אישה שתלחש על עינו ותירק 7 פעמים. הלכו ומצאו את האשה, שאלוה אם היא יודעת ללחוש וענתה שכן, הלכה לר' מאיר ובסופו של דבר ירקה 7 פעמים, אמר לי בתי תאמרי לבעלך שלא רק פעם אחת ירקתי אלא 7 פעמים. וראינו כאן מעשה אצילי שבשביל שלום בית ורחמים על הזולת רבנים וצדיקם היו מוכנים להשפיל אף את כבודם.
לע"נ גבריאל רחמים בן מנשה ואסתר בטוניאשוילי
הצבי ח' שלום טטרואשוילי
