פרשת בהר
בפרשתנו נאמר: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עִמָךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בו גֵּר וְתֹושָב וָחַי עִמָךְ, אל תִקַח מאתו נֶשֶךְ ותרבית ויראת מאלוקך וְחֵי אחיך עִמָךְ, אֶת כַסְפְךָ לֹא תִתן לו בְנֶשֶךְ ובְמַרְּבִית לֹא תִתן אכלך, אֲנִי ה' אֱלֹקֵּיכֶם אֲשֶר הֹוצֵּאתִי אֶתְכֶם מֵּאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵּת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְנַעַן לִהְיֹות לָכֶם לאלֹהים" (ויקרא כה, לה-לח).
בכל בוקר כל יהודי מאמין פותח את יומו בתפילת "אֱלֹקַי נְשָמָה", כל יהודי מאמין אומר בכוונה מילים אלו מידי בוקר: 'אֱלֹהי, נְשָמָה שנתת בי טְהֹורָה היא..' כל אחד אומר שהנשמה שנתן בו הקדוש ברוך הוא, טהורה היא! אומר הוא, אך האם גם מבין הוא??
אכן, הנשמה שנתן בנו הקדוש ברוך הוא טהורה היא מיסודה, ולא רק.. טהורה היא הנשמה בכל עת, טהורה היא ומפיצה אור למרחקים.. הרי נוצרה היא בידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, מי שברא אותה הוא בורא העולם, הוא אשר נפח רוח חיים באדם, נתן בו את הנשמה, הוא אשר משמר אותה בקרבו של האדם.. אלא שכאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לעולם החומרי, המסואב, כאשר מגיעה היא הנשמה למקום מלוכלך כזה, גם זוהרה העצום מתעמעם.. רק נדע כי אין הוא מתעמעם מחמת שכבר איננה מאירה כמקודם, מתעמעם הוא מחמת הלכלוך והזוהמה המכסים אותה..
משל לחדר שיש בו הרבה אורות, אורות חזקים, עוצמתיים עד מאד, יכולתם להאיר למרחוק אינה מוטלת בספק ולו לרגע.. אך ראו זה פלא, ברגע שיוצאים מן הבית שוב אין מבחינים בהם כלל.. היתכן? ההסבר פשוט, הרי החלונות מוגפים, התריסים מורדים. כעת, משנמצא מחסום החוצץ בין האורות, בין המנורות החזקות לבין העומד מאחורי המחיצה, שוב אין מי שיכול להבחין משם באור ובעוצמתו הגדולה.. כמובן שאם נשים כיסוי קל על המנורה בפנים הבית אזי שגם בתוככי הבית יתעמעם מאורה של המנורה. ואם נוסיף עוד כיסוי, יתעמעם האור שוב, וכך הלאה והלאה עד שלא נחוש באורה כלל וכלל.. לבסוף עוד נמצא את עצמנו שרויים בחושך, באפלה מוחלטת.. וכל זאת בה בשעה שממש לידינו ישנה מנורה רבת עוצמה, רק מה, היא מכוסה.. כך גם הנשמה הטהורה שהאור הבוקע ממנה עצום הוא לאין דמיון, אבל מכוסה היא, מכוסה בתאוות העולם, מכוסה בעוונות שעושה האדם, במכשלות היוצאים מתחת ידיו..
אומרת המשנה בנדרים (דף סו ע"א): 'מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית רבי ישמעאל וייפוה אמר לו רבי ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירה רבי ישמעאל באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן..' דברי רבי ישמעאל אינם אלא על נשמתו של היהודי, אנו ילדיו של הקדוש ברוך הוא, הנשמה בתו, בת ישראל תיקרא! אומר רבי ישמעאל כי נאה היא הנשמה, נאה היא עד מאד, טהורה היא וזוהרה צועק למרחקים, דא עקא שהעניות מנוולתן, וכדברי הגמרא בסנהדרין (דף כד ע"א): 'מאי עניות – עניות תורה..' האדם עני ברוחניות, עני הוא בתורה ומצוות, אינו עשיר בתרבות ישראל, בספרי ההלכה והמוסר, זוהר נשמתו מתעמעם, יופייה נפגם, מתנוול..
אומר רבנו האור החיים הקדוש שזהו הסבר הפסוקים כאן בפרשתנו: "וכי ימוך אחיך": 'פרשה זו תעיר האדם על רוח ה', אחינו אשר שכן בתוכנו. ואמר "כי ימוך אחיך" שהוא רוח החיים אשר נטע בתוכנו לחיותנו. אם ראה האדם כי לא האיר בתורה ולא במצוות, כי אין עני כי אם מן התורה והמצוות, "ּומָטָה יָדֹו" והחשיך אורו והודו, עִמָךְ! פירוש, לצד היותו עִמָךְ הוא שנתמוטט, שזולתך היה אורו מאיר מסוף העולם ועד סופו..
כלומר הנשמה מעצם קיומה מאירה היא מסוף העולם ועד סופו, רק לצד שנתלבשה בגוף חומרי, לצד שירדה לעולם חומרי מתעמעם זוהרה ושוב אינו נראה לכול. לצד זה שהיא איתך בגוף החומרי הזה לא ניתן להבחין בזוהרה, אבל יש לזה גם פתרון.. גם אם מרגיש אתה שאין אור הנשמה מורגש, דע כי אין סיבת הדבר אלא העניות שמנוולתן, העניות שלך בתורה ובמצוות, שהרי על זאת מדברת התורה כשאומרת היא שאחיך, מטה ידו, נעשה עני.. הרי כדברי הגמרא בסנהדרין שהבאנו, אין עניות אלא עניות מהתורה, וכך גם בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא יתרו צג ע"א): 'דעני לאו איהו בר נש אלא מן התורה ומן המצוות.. דעתרא דבר נש אורייתא ומצוות..' (תרגום: אדם עני מתורה ומצוות, עשירות האיש היא בתורה ובמצוות), וכן עוד בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא עקב רעג ע"ב): 'אין עני אלא מן התורה ומן המצוות, דשאר עני לאו איהו אלא ענוי..' ואם כן מי שמרגיש עני, ורוצה להשתחרר מן העניות הזו, רוצה הוא להפוך לאדם עשיר, ירבה בתורה ובמצוות, ומובטח הוא שאור נשמתו יתגלה במהרה!
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
