פרשת מטות מסעי
'לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה'
בפרשתנו מובא האיסור שלא לחלל את הדיבור, לנדור ולא לקיים! אלא הכלל צריך להיות "ככל היוצא מפיו יעשה" אם התחייבת, הבטחת, עמוד בדיבורך! ואם אינך בטוח שתוכל לעמוד 'מאחורי מילתך', אזי אל תבטיח ואל תתחייב.
מספרים על ר' לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל שמנהגו היה למול אך ורק בבוקר מיד לאחר תפילת שחרית, והנה ילדה בן זכר בשעה טובה ומוצלחת כמובן שכולם שמחו בשמחת הרב ורצו להשתתף בשמחה הגדולה, ביום המילה נקבצו החסידים ובני העיר לאחר תפילת שחרית כדי להיות נוכחים בברית המילה בביתה של בתו של ר' לוי יצחק והנה כשנסתיימה התפילה נכנס ר' לוי לאחד מחדרי הבית ונעל אחריו את הדלת ללא אומר ודברים הנוכחים חשבו שבעוד רגעים ספורים יצא הרב מחדרו ומיד תחל הברית אלא שתקוותם נכזבה. הדקות חלפו ועברו והרב עדיין ספון בחדרו כעבור שעה קלה החל חלק הציבור להתפזר אט אט ולעזוב את המקום כשהבינו שהרב מתעכב מסיבה לא ברורה חלפה עוד שעה ועוד שעה והציבור נתמעט עד שנשאר מניין מצומצם שהחליט להמתין בכ"ז לברית המילה.
נקל לשער את עוגמת הנפש שנגרמה בראש ובראשונה להורים, לקרובי המשפחה ואף לאורחים שרצו להשתתף בטקס הברית, אך איש לא אזר עוז לנקוש על דלת חידר הרב ולשאלו לפשר העיכוב ובוודאי שלא לזרזו.
כעבור 4 שעות רצופות נפתחה סוף סוף הדלת והרב יצא בשמחה גדולה והחל לערוך מייד את טקס הברית, מל את הילד ואף החליט וקרא שם התינוק בישראל 'יהודה לייב'.
אבי הבן חתנו של ר' לוי נצטער מאוד גם עיכוב של ד' שעות ומוזמנים רבים שעזבו בפחי נפש ומעבר לכל זאת חמיו מחליט באיזה שם לקרוא לילד במקום ההורים, אך שמר את כל זאת בליבו ולא אמר דבר. כשהסבו כולם לסעודה עמד ר' לוי בקש את רשות הדיבור והחל לספר, בדרכי לכאן מבית הכנסת ראיתי ענן גדול ושחור ורעש עצום בתוכו אימה גדולה אחזה בי שמא יש גזירה חלילה על קהילתנו? מיד נכנסתי לחדר ונסתגרתי בו ושאלתי וביררתי לפשר הענן, ושמעתי מאחורי הפרגוד שנסתלק צדיק יסוד עולם מן העולם ושמו ר' יהודה לייב מאפטא וראיתי כיתות כיתות של מלאכי השרת שיצאו מגן עדן בתופים ובמחולות כדי לקבל את פני הצדיק ולהביאו אל מקומו בגן עדן והנה בדרכו למקומו כשעבר על יד פתח הגיהנום, עזב הרב מאפטא את כל הגדולה והכבוד ונכנס בפתח גיהנום ומיד קפץ ואמר כעת אני נמצא בעולם האמת ויכולים לדקדק ולבדוק את דברי, מעיד אני עלי שמים וארץ מעולם לא עברתי על דבריי קיימתי בכל כוחי את 'לא יחל דברו' ובנוסף קיימתי מצוות פדיון שבויים ולמדתי זאת מהקב"ה שפדה את ישראל ממצרים ואף כאן הנני רוצה לקיים מצוות פדיון שבויים ואני נשבע שכל עוד לא אוציא מכאן שבויים לא אשב במקומי, ולא אכנס לגן עדן. נעשה רעש גדול בשמיים מה לעשות עם ר' יהודה לייב, הלכו ושאלו להקב"ה וענה שיבדקו כמה שבויים פדה בימי חייו וכמניין זה יוכל גם להוציא מן הגיהנום בדקו ומצאו שהציל ופדה 220 איש ונתנה לו הרשות לפדות כמניין הזה.
ירד ר' יהודה לייב למדור השביעי ששם נמצאות הנשמות היורדות ואינן עולות וכמה מאות שנים נידונות שם והוציא משם כפליים מזה ובכל מדור שהיה עולה היה מוציא גם משם אמר לו הממונה כבר הוצאת פי כמה וכמה מהרשות שניתנה לך כמה עוד תוציא מכאן? ענה הרב ואמר כל מה שהוצאתי מעבר להיתר שניתן לי זו במתנה. והכניסן כולם לגן עדן.
כשראיתי מה גדול כוחו של הצדיק שמחתי שמחה גדולה וקראתי את נכדי על שמו של ר' יהודה לייב כדי שיזכה להיות גדול בישראל כמותו ואז שמחו כולם שמחה גדולה ושלימה…
נמצינו למדים שמי שמקיים 'לא יחל דברו' זוכה לכמה מעלות: א. תפילותיו נשמעות ויש בכוחו לבטל גזירות קשות ורעות. ב. ואף יש בכוחו להועיל אף לנפטרים ועוד כהנה וכהנה. וכמה צריכים אנו לשים מול עינינו תמיד את דברי הרמב"ן באיגרתו 'וחשוב הדיבור קודם שתוציאנו מפיך'. וכן כותב ר' בחיי זצ"ל: וזה לשונו 'מענין הפרישות ראוי לך שתשתדל לאסור חושיך ותנועת איבריך הנראים ובראש ובראשונה תתחיל לאסור לשונך ולבלום שפתיך ותפרוש מדברים בטלים עד שתהיה בעיניך, הנעת האיבר הכבד שבאברים יותר קלה מהנעת לשונך.
וכן ידועים הדברים שאמר 'המגיד' למרן 'הבית יוסף' וטרם תוציא הדיבור מפיך חשוב אם אפשר לך זולתו ואם אפשר אל תוציאנו מפיך! ואף אם תהיה מסופק בדבר אל תוציאנו מפיך .
ויהי רצון שנזכה לשמור את פינו ולשוננו ולדבר דברי שבח והלל לה' ולישראל אחינו ועי"ז נזכה לבניין בית מקדשנו אמן כן יהי רצון.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
