פרשת תצוה זכור
בהפטרת פרשת זכור מסופר, ששאול חמל על אגג מלך עמלק ועל 'מיטב הצאן והבקר' שלו וכל זה היה נגד רצונו של הקב"ה, ולכן נטל הקב"ה את המלוכה מיד שאול ונתנה לדוד.
הרבי מליובאוויטש מסביר שגם ההפטרה וגם הקריאה של פרשת זכור קשורות עם פורים, בפשטות מובנת השייכות שכן המן הרשע היה אגגי מזרעו של אגג (שמוזכר בהפטרת פרשת זכור) שהיה מזרע עמלק (שמוזכר בפרשת זכור) ובפרט עפ"י סיפור חז"ל במסכת (מגילה יג.) שהמן הרשע נולד רק ע"י ששאול לא הרג מיד את אגג, הרי מובן עוד יותר הקשר בין פורים להפטרה כי כל הגזירה על בני ישראל ע"י המן הרשע באה בגלל חטאו של שאול.
הגמרא במסכת יומא (כב:) אומרת על הפסוק "בן שנה שאול במולכו" שלא טעם טעם חטא כתינוק בן שנה, וא"כ מובן שמה שהוא השאיר את אגג ואת צאנו בחיים זה לא בגלל שהוא לא שמע בקול הקב"ה, אלא בגלל שהוא סבר שבזה הוא קיים את דבר ה', שאול ידע את תוכן עניין הקורבנות: שבנטילת בהמה גשמית והקרבתה לה' נהפך חושך הגשם הבהמי לאור של תכלית הרוחניות, שכן מתוך החושך נעשה יתרון האור. ולכן שאול סבר שכאשר ישנה הזדמנות ליטול צאן ובקר מעמלק שהוא 'ראשית גויים' השורש לכל מיני רע שזהו החושך הגדול ביותר, ולהקריב אותם לפני ה' שהרי מזה יצא יתרון האור הגדול ביותר, אלא שהחיסרון בכך היה ששאול הלך אחר הטעם- הוא עשה לפי מה שהיה נראה לו על פי שכל ואכן בשכל היה לכך מקום, אבל היה חסר אצלו בתכלית השלימות של קבלת עול ההתבטלות בתכלית לרצון העליון כי הרי הקב"ה ציווה: "והחרמתם את כל אשר לו". וזאת היתה תשובת שמואל לשאול: "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים" 'זבח' ו'חלב' מסמלים עבודה שעל פי טעם ודעת – לעבוד את הקב"ה במיטב הכוחות חלב ושומן עם ראשית כוחות הנפש הפנימיים ואת זאת דורשים מהאדם שיעבוד את הקב"ה לא רק בקבלת עול אלא גם בהבנה ככל שניתן עד שכל מיטב כוחותיו יהיו לה' שכן אם הוא עובד את הקב"ה רק בקבלת עול ללא הבנה וללא תענוג אז עבודתו הוא רק בכוחות הנחותים כח המעשה וכו' ועם כל זה הרי צריך להיות העניין של 'שמוע' ו'להקשיב' – קבלת עול שהם יותר טובים מ'זבח' ומ'חלב' – השגה.
על קבלת עוד נאמר 'דא תרעא לאעלאה' זה השער לכל עניני הקדושה, וכשחסר בקבלת עול הרי אז אין האדם כלי ח"ו לקדושה ועלולים לבוא מזה כל מיני רע. לפיכך מתוך ששאול הלך לפי הטעם והשכל ולא הרג מיד את אגג יצא המן הרשע שהביא לגזירת 'להשמיד להרוג ולאבד' כליון ר"ל של כל עניין של יהודים ויהדות. וע"י שבני ישראל עמדו במסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת – שלכן הם נקראים בכל המגילה בשם 'יהודים' כמאמר רז"ל כל הכופר בע"ז נקרא יהודי, שע"י שעמדו בהודאה והתבטלות להקב"ה באה הצלת וגאולת פורים.
וזוהי השייכות שבהפטרת פרשת זכור לפורים: חטא שאול היה מיעוט בקבלת עול, מצד זה עלול היה להיות נתינת מקום לאגג (קליפת עמלק) עד לאפשרות של גזירת המן הרשע להשמיד וכו' ר"ל את כל היהודים. אבל ע"י קבלת עול ומסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת- קיום הוראת שמואל "הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים" הם ניצחו את קליפת עמלק ברוחניות וזה התבטא גם בגשמיות שהיה 'והרוג בשונאיהם' שהרגו את בני עמלק, ועל ידי זה נפטרו מגזירת המן, ו'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', כן תהיה לנו בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדיקנו בקרוב ממש.
לע"נ סימן טוב (סימון) בן יצחק ודינה מירילשוילי
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו – לוד
