פרשת ראה
בדיני מעשר שני, האמורים בפרשתנו, ההלכה קובעת כי אף-על-פי שמותר לפדות פירות מעשר שני בכסף, הרי הפירות שנקנו בכסף אינם יכולים להיפדות. כך כותב הרמב"ם (הלכות מעשר שני פרק ז): "פירות הנלקחות בכסף מעשר שני אינן נפדים בריחוק מקום… אלא יעלו הן עצמן ויֵאכלו בירושלים". למעשה נוצר כאן מצב מעניין שבו הפירות שהחליפו את פירות מעשר שני – חמורים מהפירות המקוריים, שכן את פירות המעשר אפשר לפדות ואילו את הפירות שנקנו בכסף זה אי-אפשר לפדות.
הטעם הפשוט להלכה זו, לפי הסברו של הרדב"ז, שהמעשר נפדה כדי להשתמש בכסף לקניית מזון בירושלים, ומי שכבר קנה פירות כדי לאוכלם בירושלים, עליו להעלותם לירושלים ולאוכלם שם ולא לפדותם שוב. אך יש כאן גם מסר פנימי, על העלייה שנוצרת על-ידי הירידה דווקא. נוצרה כאן ירידה – פירות המעשר הקדושים נפדו; אך על-ידי הירידה דווקא נוצרה עלייה, שכן הפירות שנקנו בכסף זה נעשו קדושים יותר מהפירות המקוריים. נמצא שדווקא הירידה הביאה לידי עלייה גבוהה יותר.
עניין זה קשור לחודש אלול, שבו בני ישראל נמשלים לאנשי העיר שיוצאים לשדה, כדי לקבל את פני המלך (על-פי המשל הידוע של אדמו"ר הזקן). יציאה זו לשדה יש בה היבט של ירידה, אבל על-ידי הירידה הזאת דווקא זוכים לעלייה גדולה – מקבלים את פני המלך. גם בעבודת התשובה נדרשת לפעמים ירידה לצורך העלייה. רבנו הזקן מסביר (לקוטי תורה ד"ה אני לדודי) שהאדם נדרש לפשפש במעשיו הלא טובים, כדי למצוא שם ניצוצות קדושה שאבדו לו שם. על כך נאמר הפסוק "וביקשתם משם את ה' אלוקיך" – עליכם לחפש את ניצוצות הקדושה שאבדו לכם 'שם', בתוך המעשים הלא טובים.
העיסוק בעבר ובדברים השליליים שנעשו יש בו מרכיב של ירידה, שכן שאיפתו הטבעית של האדם היא לשכוח את העבר ולהתמקד בקיום התורה והמצוות בשלמות מכאן ולהבא. אבל על-ידי ה'וביקשתם משם' משיגים עלייה גבוהה יותר, כי בכך הופכים את הזדונות עצמם לזכויות. בדומה לזה האדם נדרש לפעמים לצאת לשדה או אף למדבר, כדי להציל יהודי שנמצא שם. אמנם זו ירידה גדולה, אבל כשמדובר בפיקוח נפש רוחני של יהודי, האדם נדרש לוותר על טובתו האישית וללכת למקום שבו היהודי השני נמצא, ולהצילו ולהשיבו למקומו האמיתי. ודווקא על-ידי ירידה זו ישיג הוא עצמו את העלייה הגבוהה ביותר, ויזכה לשכר השמור למי שמוציא יקר מזולל ומציל נפש של יהודי, שהוא עולם מלא. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
