"מה טובו אוהליך יעקב"
הפרשה כולה מוקדשת לניסיונו של בלק מלך מואב לקלל את עם ישראל דרך בלעם בן בעור, שהיה הבכיר שבגויים, והקב"ה שיבש את מהלכיו עד שבסופו של דבר עליו נאמר "בא לקלל ונמצא מברך", שלא רק שלא קילל כי אם שיבח את עם ישראל על מעלותיו הייחודיות, והמעלות הטובות והאצילות שבעבורן ראויים הם לברכה!
ומה ראה בלעם? אומרת התורה: "ויישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוקים. ויישא משלו ויאמר… מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר, כד, ב-ה). חז"ל הקדושים בוחנים את ההתפעלות הגדולה של בלעם "מה ראה?" ומשיבים: "ראה שאין פתחי אוהליהם מכוונים זה כנגד זה" (כדי שהאחד לא יראה ויציץ לתוך אוהל חברו) ואמר: "ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה"! (גמרא מסכת בבא בתרא דף ס', ע"א)
התורה הקדושה אינה ספר סיפורים, ומה שכתבה היא הוראה ולימוד לדורי דורות, הוראות נצחיות. לכן, יש להבין מה רצו חכמינו הקדושים ללמד אותנו בזאת?
את מעלת הצניעות! בלעם אבחן את מעלת הצניעות בעם ישראל, וראה בזאת את הבסיס להשראת השכינה והברכה של עם ישראל. כי מהי הצניעות? היפוכה של הבהמיות, של שילוח כל רסן והסרת מסווה של הבושה. הצניעות מורה על עדינות נפש, על גדרים וערכים של מוסר. "כל המתבייש – לא במהרה הוא חוטא, וכל מי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו בהר סיני" (גמרא, מסכת נדרים דף כ, ע"א). וכן אמרו חז"ל (תענית, ז, ע"ב) "כל אדם שיש בו עזות פנים – בידוע שנכשל בעבירה, ומותר לקרותו רשע!"– כי הצניעות היא מחסום בפני ההתבהמות. אובדן הצניעות והבושה הם איבוד המעצורים.
לשם ההבהרה, נושא הצניעות, אינה מצטמצמת רק בלבוש הולם ובמכובדות הראויה לצלם אנוש, לאיש או לאישה, כי אם גם בהתנהגות בדרך ארץ ובמידות נעלות ובדיבור בלשון נקייה, שהרי האדם הנקרא "נזר הבריאה" ייחודיותו בדיבור! בשונה לארבעת היסודות עליהם מושתת העולם, דומם, צומח, חי, מדבר, עם ישראל הוא הנבחר שבבריאה, בזכות התורה הקדושה שזכינו לקבלה. התנהגות של מכובדות הינה תוצאה ישירה לפי גודל ערכו ומעלתו של היהודי שהתורה היא נר לרגליו. לא בכדי נמנתה הבושה (היינו גדרי הצניעות), בין שלושת המאפיינים של עם ישראל: "שלושה סימנים יש באומה זו (עם ישראל) רחמנים וביישנים וגומלי חסדים" (מסכת יבמות דף עט, ע"א),
ואכן, כאשר בלעם מרים ידיים וראה שלא מצליח "להכות" בעם ישראל, הוגה רעיון ומציע להחטיא את עם ישראל בבנות מואב, ובכך לפגוע במעלתם הייחודית, מעלת הצניעות, לקעקע את חומות הקדושה והבושה בעם ישראל. ומה שלא עשו מאתיים ועשר שנות שעבוד ועבודת פרך במצרים של פרעה, בהן אמנם הידרדרו לתהום שערי הטומאה – אך עדיין שמרו את חומותהפרצה שלוחת הרסן – עשתה אותה פרצה שלוחת הרסן בחטא בנות מואב.
כמה אקטואלי הדבר עבורנו, בדורנו אנו, כאשר אבותינו שמרו זה לפני דור או שניים על גדרי הקדושה והטהרה, על הקן המשפחתי הטהור, על גדרים וסייגים והצניעות בתפארתה, ראו ברכה במעשיהם, הקימו משפחות לתפארה, וכל זאת על אף התקופות הקשות, בהם עמדו הם בעוז ותעצומות בפני כל הגלים שניסו לשטוף ולטשטש את זהותנו היהודית כעם! והנה בדורנו, אנו שזכינו לעלות לארץ הקודש, מה שלא זכו הם, אבותינו – אלה שהביאו אותנו עד הלום, משתוללת סביבנו עצתו ההורסת של בלעם. ההתבהמות הנוראה, ההתבזות וגסות הרוח, והרחוב ההורס כל חלקה טובה, ומחריב משפחות. מספיק לראות את הקורה באולמות השמחה, באירועים הנוצצים, ובפורקן היצרים והירידה להתבהמות ולשפל…
אין זה מקרי, שפרשה זו נקראת בסמוך ליום המציין את ימי האבל והחורבן (מיום יז' בתמוז), להורות וללמד כי החורבן האיום אינו מתחיל לפתע, ואינו מתרחש בחטף. תחילתו, בהבקעת החומה! לאחר כניסת האויב לעיר – שריפת בית המקדש היא שאלה של זמן… הוא הדין בנוגע אלינו, בימי הקיץ החמים, בהם מיטשטשות חומות הטהרה והקדושה, וסדק בחומה יכולה להביא לא עלינו לשריפה ולחורבן של ממש…
הבה נשוב לברכת "וירא ישראל שוכן לשבטיו" ונזכה לברכת: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותך ישראל".
הרב יצחק גאגולה, עו"ד
