פרשת 'כי תבוא'
אמרו חז"ל: 'והיה' – לשון שמחה בכל מקום, ואע"פ שבפרשה יש צ"ח קללות, מ"מ יש שמחה לבעלי תשובה מאהבה, שזדונות נעשות להם כזכיות. וכן נא': "ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלוקיך", ואומרים: תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
וז"ש: "והיה כי תבוא אל הארץ", 'כי' רמז לשלושים יום של חודש 'אלול' ר"ת: 'אני לדודי ודודי לי'.
והנה הלשון 'והיה' נא' על פרשת כי תבוא ולא נא' על פרשת כי תצא, והוא משום שהשמחה היא כאשר שבים וחוזרים מן המלחמה, ולא כאשר יוצאים והולכים אל המלחמה.
וענין היציאה והביאה רומז לנשמה שיצאה וירדה כאן למטה בעוה"ז. ושאלו, מפני מה ירדה הנשמה למטה? ירידה זו לצורך עליה היא, ומכסא כבוד חוצבה לגור בארץ ערבה להצילה מלהבה ולהאירה לפנות בוקר, ובבואה לפני המלך אל העוה"ב שהוא עולם הנשמות, אזי 'והיה' לשון שמחה – "וירשת וישבת בה".
"ולקחת מראשית כל פרי האדמה" ומהו הראשית? מו"ר רבי חכםרפאל אלאשוילי זצ"ל היה מפרש ואומר דבר בשם אומרו מו"ר רבי חכם יעקב דבראשוילי זצ"ל: והוא, כשיאיר הבוקר תודה לה' ואמור מודה אני לפניך, ואח"כ תתעטף בטלית ותניח תפילין, ותתפלל בציבור ורק אח"כ תעסוק בעניני עוה"ז. וכן אמרו חז"ל (ברכות יד.) אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנא': "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו", ועוד נא': "שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו".
וכאשר 'יברכך ה' אלוקיך' הראשית תביא לה', כגון: ביכורים, חלה, מעשר וצדקה, ו'כל הבכור תקדיש לה' אלוקיך'.
וכאשר יברכך ה' בבנים ובנות, תחנך ותגדל אותם בדרכי התורה והמצוות, ואל תאמר: 'אמתין עד שיגדלו ויגיעו לגיל המצוות וזמן חתנות, אלא.. חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'.
ואמרו חז"ל: (נדרים פא. ב"מ פה.) עה"פ: "על מה אבדה הארץ"? "ויאמר ה' על עזבם את תורתי", אמר רב יהודה אמר רב 'שלא ברכו בתורה תחילה' (עיין רש"י) והכוונה בזה, שלא דאגו ודרשו בעניני תורה בתחילה, ודרך משל כאשר חיפשו חתן לבתם ושאלו מה טיבו? בתחילה שאלו על עניני ועסקי עוה"ז ומה מלאכתו, ורק לבסוף על עניני תורה וירא"ש. ובמליצה היה הרב מוסיף ואומר בלשון העם האומרים בשבח הבחור הפיקח והחרוץ, כזה – שיכול הוא לעבור אפי' דרך הארובה.
ועוד היה מספר בכאב, שבשנותיו הראשונות בארץ כשקיבל צו התייצבות בפיקוד העורף (הג"א) ושם נכתב להביא אתו כל המצרכים הדרושים לצרכי קיום הגוף ע"פ הרשימה, ורק לבסוף הוזכר, 'אם אתה דתי הבא עמך גם את התפילין'.
ובהמשך סיפר הרב, כאשר אסרו את האדמו"ר הזקן (בעל התניא) על ידי הצאר הרוסי, שאלו את רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, ממה הרבי נפגע? ואמר שנפגע מבחינה גשמית ולא נפגע מבחינה רוחנית, שכן שכח לקחת איתו בגדים ונעלי בית, אבל שמח מאד שלקח עימו את הטלית והתפילין.
וכאשר ישאלו בית דין של מעלה את האדם, מה בידיך? ומדוע לא הבאת יותר? כמו שיסופר על הנשמה שהיתה למעלה ונפגשה עם הנשמה שבאה זה עתה ושבה מלמטה באומרה אליה בשוק (בעוה"ז) היית, מה הבאת? והשיבה, תורה מצוות ומעשים טובים, וזהו: "ושמת בטנא" ר"ת טעמים נקודות אותיות. ומנין לך כל זאת? ענתה, יש שם (בעוה"ז) דבר שנקרא מטבע וכסף, ומהם אפשר לאגור תורה ומצוות. ואז שאלה עוד אם כן מדוע הבאת זה המעט ולא הרבה יותר? השיבה לה, קודם כל תרדי שם למטה ותדעי כמה קשה לאדם להשיגם, ואם השיגם, כמה קשה לבזבזם.
והוא משום ש"ארמי אובד אבי", שהוא היצר הרע מנע ממני והורידני למצרים. "ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול" כי כך דרכו של יצר הרע, מתחיל בדברים קטנים ופורץ גדרו של עולם.
וכאשר "ויריעו אותנו המצרים ויענונו, ויתנו עלינו עבודה קשה, ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו, וישמע ה' את קולנו וגו'", "ויוציאנו ה' ממצרים 'ביד חזקה'" – זו קבלת התורה. "ובזרוע נטויה" – זה תפילין של יד. "ובמורא גדול" – אלו תפילין שבראש. "ובאותות" – זה הברית. "ובמופתים" – זו מזוזה. ואלו הן הלבושין של הנשמה שהיא שמחה בהם. שנאמר: "ושמחת בכל הטוב" ואין טוב אלא תורה.
וכן אמרו (כתובות ק"ה): 'כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב ביכורים' והוא הטוב הצפון לצדיקים לעולם הבא שנאמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
וראיתי לחברי וידי"ן הרה"ג יעקב גגולאשולי הי"ו יחד עם קהלעדת בני ישראל אמן. בספרו היקר 'שיח יעקב' שהביא וכתב וז"ל: שמראים להם שכרם, שנאמר: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", "ולביתך" – זה הגוף, שנא': "ונחך ה' ועצמותיך יחליץ". "והלוי" זה – יצר הטוב, "והגר" – זה יצר הרע, שעל ידו זכה במה שזכה. זהו אשר בקרבך ממש.
ויהי רצון שנזכה ונחיה ונירש טובה וברכה בכתיבה וחתימה טובה אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
