פרשת שמות
הרמוניה מושלמת!
מסופר על מוזיקאי אירופאי מחונן עצום ונערץ שהגיע לגיל תשעים וחמש, התלווה אליו ביוגרף (עורך קורות חיים) על מנת שבבוא העת יכתוב עליו ספר ולשם כך נדרש הביוגרף לשהות לצידו ככל האפשר, הוא כתב כל מה שעשה, תיעד כל סיפוריו, צילם בכל הזדמנות ועל כל פעולה שעשה הייתה לביוגרף שאלה.
יום אחד פנה המוזיקאי לביוגרף ואמר לו, "תשמע מחר לא אוכל לשהות לצידך כי יש קונצרט של תלמידיי באנטוורפן, מוזיקאים שאני לימדתי אותם. הם שלחו לי אמנם כרטיס לקונצרט אך כיוון שאין לי כוח לנסוע אשמע את הקונצרט דרך מכשיר הרדיו, אינני יכול שיפריעו לי ואני חפץ להיות לבדי".
הגיב הביוגרף "אכפת לך אם אבוא ואשב בפינת החדר? מבטיח אני לא לפצות את פי"! והמוזיקאי השיב בחיוב.
הגיע הביוגרף למחרת תפס עמדה בפינת החדר וחזה במוזיקאי המאזין בקשב רב לקונצרט, בסיומו שאל את המוזיקאי "נו, איך היה? הנך מרוצה מתלמידיך"?
"היה יפה, אבל המנצח לא שם לב לפרטים" ענה המוזיקאי, "מה כוונתך"? שאל הביוגרף, "היה חסר כינור אחד, במקום ארבעה עשר כינורות היו רק שלושה עשר" ענה המוזיקאי.
השתומם הביוגרף וחשב בליבו 'היו שם יותר ממאה כלי זמר והוא חושב שחסר כינור אחד'?! 'מי בכלל יכול לשים לזה לב'?!
החליט הביוגרף לברר את הנושא, הוא התקשר למארגני הקונצרט ושאל על דבר מספר הכינורות שהיו בקונצרט, "ארבעה עשר" ענו לו, "וכמה בפועל היו"? המשיך ושאל, "שלושה עשר" השיבו אחר שבדקו את הנושא לעומק.
הוא חזר למוזיקאי ושאלו "כיצד יכולת להבחין מתוך מאה כלי זמר שחסר כינור אחד"?
ענה המוזיקאי "אני הלחנתי את היצירה הזו, לא לכל ארבעה עשר הכינורות יש אותם התווים, בתווים של כל כינור ישנם שינויים קלים מהתווים של חברו ורק כך זה משלים את ההרמוניה, היה חסר לי כינור אחד אני שמעתי את זה"!!
כתיב בפרשתנו (שמות ג' כ"ב) "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב" וכו'.
מפרש רש"י "ומגרת ביתה, מאותה שהיא גרה אתה בבית".
ממשמעות פירוש רש"י נראה שעבדים ושפחות מצריים היו לישראל שהתגוררו עמם ומהם נצטוו ישראל לשאול כלי כסף וכלי זהב, וכן משמע מן ההמשך (שמות י"ב מ"ד) שכתוב "וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו", ונכתב במדרש רבה שכשראו ישראל שנפסלו ערלים מאכילת קרבן פסח עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו עבדיהם.
לפיכך יש לתמוה, הכיצד יתכן שלעבדים יהיו עבדים? כלומר, ישראל בעצמם עבדים היו ויתרה מזו השתעבדו בעבודת פרך ולא מתקבל על הדעת שהם יהיו אדונים לאלו שאדונים עליהם??
נראה שמציאות זו מצביעה על מעלתם הפנימית של ישראל במצרים, הגם שהיו משועבדים ב"שעבוד הגוף" שהמצרים שעבדו קשות את גופם מכל מקום בנפשם בני חורין היו שלא היו שפלים ברוחם כדרך העבדים, בשל כך היו ישראל מסוגלים להיות עבדים ואדונים כאחד, להשתעבד בפרך לאדוניהם המצריים מחד, ומאידך לקנות עבדים מצריים ולהשכיר להם בתים.
מציאות זו התאפשרה אך ורק בשל העובדה שישראל בני חורין היו במהותם שעבדותם למצרים חיצונית בלבד הייתה ולא חדרה אל מהות נפשם, ומידה זו נקבעה בישראל לדורי דורות שאף בהיותם מושפלים ומשועבדים בשל הגלות המרה ואף כשנטבחים ונהרגים נשארים בני חורין בנפשותיהם.
זהו מה שאמרו רבה ורבי יוחנן במסכת סנהדרין דף ק"ד עמוד א' "כל מקום שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהן", לפי שבכל עת ובכל מצב אין קומתם של ישראל מתמעטת ומידת מלכותם משתמרת, וכבר נכתב בתלמוד במסכת שבת דף קי"א עמוד א' במשנה "רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם".
כל אחד וכל אחת מעם ישראל יוצרים את ההרמוניה המושלמת הקרויה "העם הנבחר", ובורא העולם בראנו על מנת שנקיים ציוויו ובכך בני מלכים אנו שזו מהותנו.
שבת שלום ומבורך.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
