פרשת "בא"
כתוב בפרשה לגבי מצוות קרבן פסח [פרק יב-ט] .
"אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש…ועצם לא תשברו בו"
כתוב בספר החינוך [מצוה ז]: משרשי המצוה.. לפי שכך דרך בני מלכים ושרים, לאכול בשר צלי שהוא מאכל טוב ומוטעם, ואנו שאוכלי את הפסח לזכרון שיצאנו לחרות להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש ודאי ראוי לנו להתנהג באכילתו דרך חרות ושרות וכו'.. ובאופן כזה ביאר גם באור החיים הקדוש, עיי"ש.
אבל מצאתי במהר"ל שביאר באופן אחר [בביאור על הגדה של פסח], על מה שרבן גמליאל היה אומר וכו', פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים וכו' כותב המהר"ל וזה לשונו: וכן, "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים כי אם צלי אש" – כי הבישול במים או בשאר משקים חלקיו מתפרדין ע"י הבישול. אבל, צלי אש מכח האש אדרבה נעשה הבשר אחד, כי האש מוציא הרוטב ונעשה הבשר קשה ואחד, וכן בענין "ועצם לא תשברו בו", הסביר בענין האחדות וכן הסביר שם מתחילת הדברים ענין שנהיה של הקב"ה ויחוס עלינו שכיון שהוא יחיד בוחר באומה מאוחדת וכו', ע"ש .
ומכאן למדנו עוד עניין גדול בחשיבות האחדות, ואיך נגיע לאחדות? התשובה היא על פי מה שאומרים חז"ל במסכת קידושין [ל:] אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנא': "הלא כה דברי כאש נאום ה' וע"ש ברש"י ותוס' .
אבל, לפי דברי המהר"ל שהזכרנו יתבאר, שאש התורה מוציא את כל הפירוד בינינו וע"ז נהיה קשורים להקב"ה – שהוא אחד, כמו שאומרים בתפילה: "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" וזה יכול השפיע על כל המצב של עם ישראל והעולם כולו .
וכך הביא מרן רבי הגאון הגדול ראי"ל שטינמן שליט"א את דברי התוספתא במסכת בבא קמא פרק ז' סעיף ב', שבני תורה הם כפרתו של העולם וז"ל: מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל, וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יותר מכל מיני מתכות – מפני שהחרב נעשה ממנו, והחרב סימן לפורענות והמזבח סימן לכפרה, מעבירים דבר שסימנו פורענות מדבר שסימנו כפרה, והלא דברים ק"ו ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הכתוב: "לא תניף עליהם ברזל", בני תורה שהם כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא ליגע בהם אחד מכל המזיקין כולם עכ"ל התוספתא. כלומר, שמכח עסק התורה שהיא מגנא ומצילא הם מכפרים על העולם ולא רק על עם ישראל, זהו שאמרו חז"ל: "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" .
ויהי רצון שבזכות החיזוק בשתי הנקודות שהזכרנו: א – ענין בני מלכים – זה גם מחייב להתנהג כבני מלכים, שלא מתאימה להם התנהגות שאינה מכובדת וק"ו בא"י שהיא פלטרין של מלך, עלינו להיזהר ביתר שאת. ב- ענין האחדות שבסיסה הוא רק הגברת עבודת ה' ולימוד התורה וכל זה מצוה לספר מדור לדור בהגדה כי זה מה שהחזיק אותנו בכל הגלויות, וזה גם מה שיקרב את גאולתינו במהרה ברחמים גדולים.
הרב בן ציון טטרואשוילי הי"ו בני –ברק .
