לולב
אחד מהמצוות שנצטוונו בחג הסוכות הוא ליטול את ארבעת המינים אתרוג לולב הדס וערבה.
המדרש מביא שארבעת המינים רומזים על הסוגים השונים שבעם ישראל. אתרוג שגם טעם וגם ריח יש בו – רומז על אותם יהודים שגם תורה וגם מעשים טובים יש בהם. לולב שרק טעם יש בו, אבל אין בו ריח (תמר) – רומז על אותם בני אדם שיש בהם תורה, אבל אין בהם מעשים טובים. הדס שיש לו ריח טוב אבל אין לו טעם – רומז לבני אדם שיש בהם מעשים טובים אבל אין להם תורה. וערבה שאין בה לא טעם ולא ריח – רומז על יהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומסיים המדרש 'אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו' . היינו שבחג הסוכות צריך שהיה ניכר ההבדל בעמ"י כמו שמגיע בציור של ארבעת המינים ודווקא בצורה זו לאחוז בכולם ולחברם באגודה אחת, לאחד בין הקצוות באופן גלוי.
מוסבר בחסידות הטעם לכך שהתורה דוקא נרמזת בפרי בעל הטעם (תמר), משום שהתורה היא דבר שלומדים מבינים ומרגישים את הטעם שבו, משא"כ במצוות הדגש הוא להיפך על קבלת עול – על עצם המעשה על אף שאין מבינים את טעם הדבר, ולכן המצוות נמשלות ל'ריח' שאינו נתפס כ"כ כמו הטעם שהוא בא באופן מורגש.
בתוך כל הדרגות שהמדרש פירט צריך להבין את אלו שנמשלים ללולב. אלו שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים, דהיינו בזה שנמשלו ללולב באים לומר את זכותן ומעלתן, אבל כשמתבוננים בגופו של ענין מדובר באדם בעל תורה, אך ללא סימן לקיום מצוות, ואם כן זהו גנות גדולה ביותר עבורו, שהרי הגמרא מביאה אף ביטוי חריף ביותר על האדם שלומד ואינו מקיים, אם כך איפוא מהו שבחו של אדם זה?
ויתר על כן מדוע הברכה כשנוטלים את ארבעת המינים זהו על נטילת לולב, הלוא אם אין בהם מעלה מדוע הברכה נחתמת בלולב? אלא בהכרח לומר שאף אלו המשולים ללולב הם ודאי גם מקיימים מצוות, ואם כן צריך להבין את ההבדל בינם לבין היהודים המשולים לאתרוג שאף הם נחשבים לבעלי תורה ואף למקיימי מצוות?
הרבי מליובאוויטש מבאר את הענין ואומר, שלמרות שהמשולים ללולב מקיימים מצוות בפועל מכל מקום אין זה עיקר עניינם ואף לא מקדישים לכך את רוב זמנם, אלא רוב זמנם משקיעים הם בלימוד התורה והם הנקראים 'יושבי אוהל' – תלמידי הישיבות ואותם המכונים 'תורתם אומנותם' שהעיקר בחייהם הוא התורה.
וזהו ההסבר לכך שאין מברכים על נטילת אתרוג, על אף שיש בהם גם ריח וגם טעם (תורה ומצוות) שהגמרא מסבירה שמברכים על נטילת לולב משום שהוא הגבוה מכל המינים, אבל זה עצמו שהוא הגבוה בגשמיות מורה את גודל חשיבותו במובנו הרוחני היינו שאותם המשולים לאתרוג היות וחייהם אינם מוקדשים רק ללימוד התורה אלא גם לחיי העולם הזה, איננו מדגישים אותם כשאנו עומדים בתחילת השנה וזקוקים לשאוב כוחות רוחניים למשך השנה כולה, אלא אנו מציינים ומזכירים במפורש דוקא את הלולב את אותם יהודים שכל חייהם מוקדש לתורה את אלו שתורתם אומנותם.
וכשם שאנו מזכירם ומדגישים את חשיבותו והתמסרותו המוחלטת של יהודי ללימוד התורה בתחילת השנה, כך גם בתחילת החיים בשנים הראשונות של החיים דהיינו בילדות ובנערות, עלינו לשים דגש על לימוד התורה באופן של התמסרות, וכשילד גודל כך ודאי שימשיך את דרכו בחיי התורה והמצוות אף שיגדל וכבר הובטחנו 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'.
ויהי רצון שעל ידי שאנו אוגדים את ארבעת המינים יחד כך גם במובנו הפנימי נתאחד כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד מתוך שמחה וטוב לבב בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
