פרשת 'וישלח'
"וישלח יעקב מלאכים" וכו' מפרש רש"י: "מלאכים ממש", וידועה השאלה מדוע יעקב צריך לשלוח ממש מלאכים שהם שלוחי ה' והוא מטריח אותם לצורך עצמו?
אומר על כך הרמב"ן: נכתבה פרשה זו לדורות להודיע כי הקב"ה מציל ויציל את עבדיו ואת כל החוסים בו, וישלח מלאך ויצילהו, ועל יעקב אבינו נאמר: "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך", ואמר על כך רבי אלעזר (בפי' זהר הנגלה): כיוון שיעקב אבינו בא עם שנים עשר שבטים שלמים ביראת ה' והיה דבק בשכינה הקדושה – כשנפרד מלבן הקב"ה שלח לו מחנות של מלאכים כדי לשמרו! ומאותם המלאכים שלח לעשו.
ואפילו כשחילק לשני מחנות לא חשש על מחנה רחל ולאה כיוון שידע שהשכינה נמצאת איתן כיוון שהיו צדיקות ויראות ה' באמת, ועליהן נאמר: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם", ולכן חילק למחנה רחל ולאה בנפרד ומחנה השפחות שם איתו, (ועל מחנה רחל ולאה התכווין "והיה המחנה הנשאר לפליטה".
ושואל על כך רבי חזקיה: הרי כתוב "ויוותר יעקב לבדו" אם כן היכן כל המלאכים והשמירה מהקב"ה ?
עונה רבי יהודה: לפי שהכניס עצמו לסכנה שעבר את מעבר יבוק לבדו והיה רואה שזה מקום מסוכן ובכל זאת הלך – המלאכים לא הלכו איתו!
ורבי יצחק אומר שהמלאכים הלכו כיוון שהגיע זמנם לומר שירה בלילה (וחזרו אח"כ ביום), והמלאך שבא להיאבק עם יעקב ראו שהוא בא ברשות עליון . והסיבה שבא להילחם עימו בלילה כיוון שהסט"א שולט בלילה (ולרמז שבזמן הגלות הנקרא "לילה" ישלוט עשו).
אך לא יכל לו כיוון שיעקב אבינו היה לומד תורה גם בלילה (כמ"ש "וישכב במקום ההוא" שדווקא שם ישן אך 14 שנה שהיה בבית שם ועבר לא ישן אלא עסק בתורה יומם ולילה) וכל עוד שיש ה"קול קול יעקב" הידיים ידי עשו לא יכולים לפגוע בו! וכשראה שלא יכול לו נגע בכף ירכו, אומר על כך רבי שמעון: המלאך התחכם ואמר אפגע בתומכי התורה שהם מעמידים ומחזיקים את התורה, ואז כיון שלא יהיה מי שיתמוך בלומדי התורה – לא ילמדו תורה, ועל כך יעקב אבינו התחזק בכל זאת ולא נתן לו לנצח עד אור הבוקר כדי לרמז לנו על העתיד לבא שלמרות הכל התורה תשמור עלינו "ולא תמוש מפי זרעו" עד זריחת השמש כמ"ש "כי שמש ומגן ה'". עד שיתגלה בעולם אור ה' בביאת משיח צדקנו. ועל כך המלאך הודה לו: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" את הברכות שלקחת לקחת ביושר (ישר-אל) , הקב"ה סיבב שאתה תקבל את הברכות למרות שנראה בצורה של ערמה (יעקב). וזהו שכתוב: "ויברך אותו שם".
ומביא על כך הרבי מליובאוויטש שפרשה זו היא בסמיכות לי"ט כסלו –חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, כי ענין זה, לפעול על המנגד כאשר הוא בתוקפו (המלחמה עם שרו של עשו), עד להפכו (לפי שעה) לאוהב, קשור עם פנימיות התורה, וכמו שמובא בשם רש¬ב"י: "מותר להתגרות ברשעים" (אפילו כאשר "השעה משחקת לו"), שזהו כחו ותוקפו של רשב"י, להכניע את הרשעים גם כשהם בתוקפם. ויש לבאר השייכות לרשב"י דוקא, כי רשב"י גילה פנימיות התורה, שבה מתגלה סתים דקוב"ה, וכחו ית' הבלתי מוגבל להכניע את הרשעים בעודם בתוקפם.
ומזה מובן גם הקשר לרבינו הזקן, שבגילוי תורת חסידות חב"ד, המשיך תורת רשב"י בהבנה והשגה, באופן ש¬"יתפרנסון" מיני' כאו"א, היינו שכאו"א יכול להבין ולהשיג אותה עד שתתאחד עם שכלו (כמו מזון הגוף שנעשה דם ובשר כבשרו).
ועל ידי הפצת מעיינות התורה חוצה, נזכה לקאתי מר דא מלכא משיחא ויקויים היעוד ד"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה", תיכף ומיד ממש.
הרב מיכאל בראל הי"ו מרמלה.
