פרשת כי תבוא
בין פסוקי התוכחה שבפרשתנו נאמר עונש הגלות – "והפיצך ה' בכל העמים". מובן מאליו שהכוונה והתכלית בייסורי הגלות אינן לשם נקמה, חלילה, בעם ישראל, או סתם כדי להענישם, אלא לטובתו הדבר. כדברי רש"י: "הקללות והייסורים מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו".
אולם בגמרא נאמר: "ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הם: גלות וכו'". מכאן משמע שהגלות אינה בבחינת טובה לעם ישראל, שהרי לו הייתה דבר טוב, מדוע הקב"ה מתחרט על בריאתה?
עצם המאמר הזה דורש ביאור ולכאורה יש בו דבר והיפוכו: מצד אחד אומרים שהגלות היא בריאה שנבראה על ידי הקב"ה, ומכיוון ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", הרי שיש בגלות תכלית חיובית. מצד שני אומרים שהקב"ה מתחרט על בריאתה, ומשמעות הדבר שיש בה עניין שלילי.
ברור שחרטה אצל הקב"ה אינה כפשוטה, חס ושלום. הקב"ה אינו משנה את דעתו ואינו מתחרט על מה שעשה. השימוש במושג הזה נועד לבטא את העניין השלילי שבדבר. כשהגמרא אומרת שהקב"ה מתחרט על הגלות, בכך היא רוצה לבטא בצורה החריפה ביותר את הצד השלילי של הגלות. אם כן, למה בראה הקב"ה, דבר המעיד שיש בה כוונה חיובית?
מאמר זה של הגמרא בא ללמדנו, שאמנם בגלות יש מטרה חיובית, אבל זו רק תוצאה חיובית של הגלות, ואילו הגלות עצמה שלילית בתכלית, עד שהקב"ה מתחרט על בריאתה. לכן בבוא העת תתבטל הגלות לגמרי, ובעולם ישרור מצב של "גאולה שאין אחריה גלות".
אמנם הגלות מביאה את עם ישראל למעלה ולשלמות שבלא הגלות לא היו יכולים להגיע אליה (על ידי שהגלות מעוררת אצל היהודי את מסירות הנפש ואת הכוחות הנעלמים והחבויים במעמקי נשמתו), אבל כל זה אינו אלא תוצאה של הגלות, ואילו היא עצמה, עצם מציאותה, שלילית לגמרי.
מכאן למדים אנו כיצד להתייחס למצב הגלות. מצד אחד צריכים תמיד לדעת ולזכור שהגלות היא מהדברים שהקב"ה מתחרט על בריאתם. כלומר, היא דבר שלילי לגמרי. הגלות איננה המצב האמיתי שהקב"ה רוצה בו. יהודי צריך לחוש חוסר שביעות רצון ממצב הגלות ולזכור תמיד שאין היא המציאות האמיתית שלו.
מנגד אסור ליפול למרה שחורה חלילה. אין להתרשם מהגלות ואין להירתע מקשייה ומאריכותה. עלינו לזכור שאין היא מציאות אמיתית, ובקרוב ממש היא תתבטל לגמרי. ובפרט שאנו כבר עומדים בעקבתא דמשיחא, ונדרש מאיתנו רק ה'אחישנה' לזרז את קץ הגלות ע לידי הוספה בנר מצווה ותורה אור. על ידי כך מגרשים מהר יותר את חושך הגלות ונכנסים מיד לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
בשנים הראשונות לנשיאות של הרבי מליובאוויטש, ביקש מאחד האברכים הצעירים לצאת לשליחות למקום כלשהו. אותו אברך כתב אחר – כך לרבי כי הוא חולה וחלש ואין לו הכוח לקבל עליו שליחות אחראית כזאת, שדורשת כוחות לעמוד בקשיים, ולכן הוא מבקש לפוטרו מהשליחות.
השיב לו הרבי: 'חשבתי שתכתוב להפך – הואיל ואת השליחות צריכים למלא, אבל אני חולה וחלש, לכן הנני מבקש ברכה שאתרפא מתחלואיי והיה לי כוח למלא את השליחות במרץ ובשמחה, לו היית מבקש זאת, היית מקבל'.
הרב אברימי מיכאלשוילי הי"ו מלוד
