פרשת וארא
נפלתי קמתי
בפרשת השבוע משה רבינו כבר נמצא עמוק עמוק בתוך המשימה לגאול את ישראל ממצרים, אבל משה עדיין פחד שבני ישראל לא יאמינו בו ולא ישמעו לו, אבל הקב"ה נתן בידו אותות ומופתים, ואת אחיו אהרן מינה לדבר בשמו. "וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם", מספרת התורה, "וַיַּאֲמֵן הָעָם. וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ" (שמות ד, ל-לא).
אבל אז הדברים התחילו להשתבש והמשיכו והשתבשו, הופעתו הראשונה של משה לפני פרעה היא הרת אסון, פרעה מסרב להכיר באלוקים, הוא דוחה את דרישתו של משה לשלח את עמו לזבוח במדבר, הוא מכביד עוד יותר את ידו על בני ישראל העבדים, מכסת הלבֵנים שנדרש מהם לייצר נשארת כשהייתה, אך מעתה יהיה עליהם לקושש בעצמם את התבן הדרוש לקו הייצור, העם המוכה זועם על משה ואהרן: "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ" (שמות ה, כא).
משה ואהרן חוזרים אל פרעה ומחדשים את הבקשה, הם מחוללים מופת הופכים מטה לנחש אך פרעה איננו מתרגש. גם החרטומים שלו יכולים לעשות זאת. בשלב הבא משה ואהרון ממיטים על פרעה את הראשונה בעשר המכות, אך פרעה שוב אדיש, הוא לא ישלח את בני ישראל, וכך זה נמשך, תשע פעמים, משה עושה כל מה שבכוחו לעשות, ומגלה שדבר איננו משתנה בני ישראל עודם עבדים.
במקרא הפסוקים אנחנו חשים בלחץ העצום שמשה נתון בו, אחרי הכישלון הראשון, בסוף פרשת השבוע שעבר, הוא פונה אל השם ומתאונן מרה: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה? לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג).
בפרשת וארא, אפילו כאשר הקב"ה שב ומבטיח למשה שבני ישראל ייצאו ממצרים ושולח אותו שוב אל פרעה, משה עונה, "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם?" (ו, יב).
אבל למרות זאת יש כאן מסר מתמשך, מנהיגות, אפילו מנהיגות ושליחות הנעלית ביותר, נושאת לא פעם את חותם האכזבה והכישלון, רק במבט לאחור הגיבורים מתגלים לעינינו כגיבורים, והמהמורות שכשלו בהן מתגלות כאבני דרך אל הניצחון.
בכל זירה, אם גדולה ואם קטנה, אם של קודש ואם של חול, מנהיגים נבחנים לא בהצלחות שלהם אלא דווקא בכישלונות שלהם, לפעמים קל מאוד להצליח, התנאים בשלים, האקלים הכלכלי, הפוליטי או האישי נוח, ורוב העסקים משגשגים, בחודשים הראשונים לאחר בחירות, המנהיג שהרכיב ממשלה נישא על כנפי הכריזמה שהעניק לו הניצחון, כמו שבשנה הראשונה רוב הנישואים מאושרים והזמנים טובים, אז אין צורך בכישרון מיוחד כדי להצליח.
אבל אז מגיע הזמן שהאקלים משתנה, תמיד זה קורה, במוקדם או במאוחר, ואז רבים נופלים: עסקים, פוליטיקאים, או נישואים, יש זמנים, יש מועדים, שאפילו אנשים גדולים מוֹעדים בהם. דווקא ברגעים האלה נבחן האופי שלו האם הוא מנהיג אמיתי או לא.
האנשים הדגולים הם אינם אלה שאף פעם לא נכשלים, האנשים הדגולים הם אלה העומדים בכישלון וממשיכים קדימה, הם אלה המסרבים לתבוסה, אלה שלעולם אינם מוותרים לא נכנעים ואינם מרימים ידיים, הם תמיד ממשיכים לנסות, הם לומדים מכל טעות, הם רואים בכישלון חוויה מלמדת והזדמנות, מכל סירוב ותבוסה הם יוצאים חזקים יותר, חכמים יותר ונחושים יותר, הצלחה פירושה ליפול ולקום, פעם ועוד פעם, בלי סוף.
משה רבינו המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל מלמד אותנו שבמשך חייו של כל אדם בוודאי שגם הוא נכשל או עומד להיכשל ואולי בכמה מערכות תיפול שדוד, אבל אני מבטיח לך שגם לאחר הפסד בכל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הניצחון על ראשך, אם רק תמשיך תמיד לנסות.
שלמה המלך החכם מכל אדם אומר "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז), יש החושבים שכוונתו לחדש שאף על פי ששבע פעמים ייפול הצדיק, מכל מקום הוא קם, אבל האמת שמביני דבר יודעים היטב שהכוונה היא שהסוד לכך ויכולת הקימה של הצדיק היא דווקא על ידי ודרך ה'שבע נפילות' שלו, אי אפשר להגיע לגדלות בלי לחוות כישלונות, ישנן פסגות שרק מי שנפל תחילה יכול לטפס אליהן, והקב"ה איננו מתייאש מאיתנו אף פעם, גם לא כשאנחנו מתייאשים מעצמנו.
משה רבנו הוא דמות מופת עילאית כי למרות כל הכישלונות המתועדים בפרשת שמות ובפרשת וארא הוא התעקש והתמיד, עד שזכה ועליו נאמר באחרית ימיו "וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ, לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" (דברים לד, ז).
ברגעים של דכדוך וייאוש חשוב שנזכור שגם הגדולים ביותר נכשלו, הם קמו והמשיכו ומכך באה להם גדולתם, הדרך אל פסגת ההצלחה עוברת ברגעים רבים של כישלון, אין דרך אחרת, כל עוד לעולם לא תתייאש ותמשיך תמיד לקום ולנסות.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת 'כרמים' ראשון לציון
