פרשת בלק
הסיפור המופלא של בלעם, המלאך והאתון, זוכה לדיונים רבים. הרמב"ם, ב'מורה נבוכים', מבאר שכל הדו-שיח של בלעם והאתון, התגלות המלאך וכו', לא התרחשו במציאות הגשמית אלא בחזון הנבואה בלבד. מדוע הרמב"ם בוחר שלא לפרש זאת כפשוטו? מסביר הרלב"ג: "יש בזה הסיפור שאלות קשות מאוד… איך ייתכן שתראה אתון את מלאך ה', והנה לא יראהו מי שאינו נביא". כמו-כן הוא שואל מדוע לא התגלה המלאך לבלעם מייד, ומה התועלת שהופקה מהנס המיוחד של פתיחת פי האתון.
ואולם המשנה במסכת אבות (ה,ו) סבורה שהדברים קרו במציאות: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן… פי האתון". הרי שאין מדובר כאן במשל וחידה, אלא בבריאה ממשית. אם כן, איך יתיישבו שאלותיו של הרלב"ג? יש להסביר זאת על-פי מה שהרמב"ן כותב (בראשית יח,ב) שבעבור הראייה עצמה אין צורך ביכולת נבואית. גם האברבנאל מסביר שאין הכרח לומר שהאתון הבינה את מה שראתה. היא סטתה מן הדרך מפני החרב שנתגלתה לה וחסמה את דרכה. ומדוע בלעם לא ראה זאת? התשובה היא על-פי המבואר שהמזיקים נסתרים מעיני בני-אדם, כדי שלא לבלבל את תבונתם, והם מתגלים לבעלי חיים בלבד.
אך לשם מה היה צורך בנס הזה, ומדוע לא נתגלה המלאך לבלעם בראשונה, כפי שנתגלה לו אחר-כך? ההסבר הוא על-פי המבואר בזוהר (בלק רו,ב), שיכולת הקללה של בלעם הייתה על-ידי האתון. היא לא הייתה רק בהמת משא בעבור בלעם, אלא נשאה עמה חלק מיכולת הכישוף שלו. לכן הדרך לשבש את יכולתו של בלעם לקלל את ישראל עברה דרך התגלות המלאך לאתון. ראיה לכך שהיה צורך בכמה וכמה אמצעים למניעת יכולתו של בלעם לקלל את ישראל היא מדברי הגמרא (ברכות ז,א), שהקב"ה נמנע מלכעוס כל אותו זמן, מפני שבלעם ידע לכוון את קללתו לשעת כעסו של ה'. הרי שלא היה דיי בעצם התגלות המלאך אל בלעם, אלא הקב"ה נמנע מלכעוס כדי שבלעם לא יפיק את זממו.
עדיין נותר לבאר את התועלת שהייתה במופת האתון המדברת. ההסבר טמון בדברי הזוהר (חלק ג, רט,ב): "אמר רב יוסי, שלעגו לו השרים שהיו עמו. וכשבאו אל בלק אמרו לו, וכי לשוטה הזה שלחת אותנו לקרוא?! לא תמצא בו ממשות ולא בדבריו. בדברי האתון התבזה כבודו". בהמשך אומר ר' חייא: "אם לא אמרה האתון את דבריה, לא היה בלעם מניח ידו; ובדברי האתון ידע שנשבר כוחו". אם כן, פתיחת פי האתון הייתה הדרך שבה שבר הקב"ה את כוחו של בלעם ומנע ממנו לקלל את ישראל. וכך אומר גם המדרש (ילקוט שמעוני רמז תשסה): "התחילו תמהים שרי מואב, שראו נס שלא היה כמותו בעולם". מכאן חשיבות הנס הזה לביטול מזימת בלעם. (איגרות קודש, כרך ב, עמ' רסז)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
