פרשת "תצוה"
"ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" [כט-מג]
קביעות בלימוד התורה – כמפתח להקב"ה
אתוועד עם הציבור כמלך הקובע מקום לדבר עם עבדיו שם. [רש"י]
ואזמין מימרי תמן ובני ישראל ואתקדש ביקרי. [אונקלוס]
הקב"ה קובע את המשכן כמקום בו הוא יוכל לדבר עם בני ישראל, והרי "מלא כל הארץ כבודו", אם כן, מה ענין הקביעות של מקום בו רוצה הקב"ה לדבר עם עבדיו, גם ידוע שבמשכן הייתה שרויה השכינה, אם כן מה בא להוסיף לנו הפסוק: "ונועדתי שמה לבני ישראל" – או שם אתוועד ונקדש בכבודי, התרגום מתרגם "ואתקדש ביקר" מהו אותו יקר להקב"ה?
בספר "אשל אברהם" מבאר הרב חפוטא שליט"א את ענין החשיבות של קביעות מקום לקביעות בלימוד התורה שזהו היקר להקב"ה, יש ענין גדול בכך שהאדם ינהיג קביעות בלימוד התורה.
הגמרא [סנהדרין ז.] אומרת: אין תחילת דינו של אדם נידון, אלא על דברי תורה. וכן בגמרא [שבת לא.] אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? מה הכוונה בשאלה "קבעת עיתים"? וכי תורה צריך לקבוע לה זמן? תורה הרי צריכים ללמוד יומם ולילה, אם כן, מה שייך ענין קביעות לתורה? ומדוע זה תחילת דינו של האדם דווקא על כך? האם יש חשיבות לכך ששאלה זו נבחנת ראשונה? ומה עם שאר השאלות? שבת, תפילין, כשרות, טהרה וכו'. הרי גם הם נשאלות, ודנים את האדם על כל פרט ופרט בהן, אם כן, מה החשיבות לקביעת עיתים לתורה?. אלא, ניתן לבאר שקביעות עיתים לתורה היא מפתח לכלל דינו של האדם לעתיד לבוא, אם אדם קבע עיתים לתורה אז יש מה לדבר איתו על שכרו, מתי יכנס לגן עדן ואיזה חלק יהיה לו שם, אך אם חס וחלילה לא הייתה לו קביעות לתורה, קודם כל הוא מקבל דין קשה ורק אחר כך בוחנים את שאר הנושאים, כיצד קיים אותם.
גם הקביעות לתורה יש בה אופנים שונים לקיימה. יש לימוד שנקרא לימוד ממילא, ברוך ה', היום ניתן ללמוד, בכל מקום יש ישיבה וכוללים, כולל בוקר, כולל צהרים וכולל ערב, ואף יש כולל לילה עד הנץ. אך, השאלה היא בעצם, איך לומדים? יש כאלה שזמן קביעותם משתנה מיום ליום, פעם מגיע בשעה כזו ופעם מגיע בשעה כזו, פעם הלימוד בהתלהבות ופעם בשינה, פעם מגיע לחצי יום ופעם לחצי שעה וכו' .לימוד כזה נקרא עבודת השם דממילא, זו עבודת השם התלויה במצב רוח, במזג האויר, בנוחות וכיו"ב. גם אופן הלימוד: פעם משניות, פעם גמרא, פעם סיפור מעשיות, זה אינו נחשב לקביעות. אמנם, זהו יהודי ירא שמים, אבל מזה אי אפשר להיות בן תורה אמיתי! תלמיד חכם אמיתי הוא לא יהיה, שכן אם יהיו לו טרדות הוא לא ילמד, אם תהיה אוירה של בטלנות הוא יתבטל, אם יצחקו הוא יצחק, ואם נפגוש אותו בעוד עשרים שנה, אמנם יהיה לו וותק של עשרים שנה, אך הכל נלמד לפי איך שיצא לו, כמו שאומרת הגמרא בעירובין "קדירה דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא" קדירה של שותפין לא קרה ולא חמה.
ברוחניות צריך הכנה, צריך קביעות, "עשה תורתך קבע", ובכך אין די זמן אלא שכל הכוחות יופנו ללימוד התורה, בכל מצב ובכל זמן, יפנה את ענייניו ודאגותיו, וכל הטרדות לא יהיו לנגד עיניו כאשר לומד תורה, שהדברים לא יתרחשו אצלו במקרה, אלא הכל יהיה בקביעות,בצורה מסודרת ומאורגנת.
טומאה לא צריכה הכנה וזו הסכנה שיש בה. אדם יכול ללכת ברחוב ולהיכשל בטומאה, כי הטומאה היא מקרה, אך לא כן בקדושה – היא לא נופלת לאדם במקרה, קדושה צריכה הכנה, אי אפשר להיות פתאום "הגאון מווילנא", הנבואה לא שורה על האדם בפתע –פתאום. אדם לא יכול להיות צדיק פתאום, אך להיהפך לרשע בן רגע יתכן אף יתכן.
וזה מה שאומר הקב"ה: "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי" – אמר הקב"ה: אני צריך להיוועד ולקבוע אתכם זמן ולדבר שמה וזה נקרא "אוהל מועד", מקום קבוע, כי קדושה צריכה הכנה. במשה רבינו שרתה הקדושה והוא יכול לדבר עם הקב"ה בכל רגע ובכל שניה, שכן היה מוכן לקדושה זו ושקוע בה תדיר.
וזהו גם המפתח ליום הדין – "קביעת עיתים לתורה". העיתים שקבעת, האם שמרת עליהם? האם מסרת נפשך על השעות שאתה צריך ללמוד בהן? כמו שבעל מכולת לא סוגר את חנותו בכל מצב, כך גם אתה חייב לקבוע עיתים בכל תנאי, בכל מצב רוח, כמו שהקב"ה דורש מקום וזמן קבועים, כך גם אצלך הדברים צריכים להיות וכאשר יש את המפתח הנכון – השערים נפתחים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
