פרשת "וארא"
הנה בסוף הפרשה הקודמת כשפרעה גזר: "אינני נותן לכם תבן: אתם לכו קחו לכם תבן" שבני ישראל יצטרכו לאסוף את התבן ללבנים וגם להכין את אותו מספר הלבנים. כל יום באו שוטרי בני ישראל אל משה בתלונה כלפיו: "ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו" וגו', ואז חוזר משה ואומר להקב"ה: "למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני: ומאז באתי לא פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". ז"א שמשה בא בטענה כלפי הקב"ה לכאו', כשאתה שולח אותי לפרעה זוהי תחילת הגאולה ואם כן, לא רק שלא נהיה הגאולה אפי' מצבם לא הוטב אלא הורע מצבם, א"כ היה יותר טוב שלא היתה שולח אותי כלל לפרעה. עונה לו ה': "עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו", ואז ממשיך הפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם", ואומרת על זה הגמרא (סנהדרין קיא:) אמר לא הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי לאברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו אחר מדותי ולא אמרו לי מה שמך וכו', ואתה אמרת לי מה שמך בתחילה, ועכשיו אתה אומר לי והצל לא הצלת את עמך? אתה תראה אשר אעשה לפרעה, במלחמת פרעה אתה רואה, ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים.
ולכאו' במאמר זה ישנם כמה דברים שצריכים ביאור.
א. למה משה באמת הרהר אחר דיבורו של ה', הרי ה' ציוה אותו ללכת אל פרעה והוא קיים את ציוויו של הקב"ה, א"כ מה לו ולחשבונות של התוצאות שיצאו מזה, היכן האמונה בבורא עולם?.
ב. למה באמת עשה ה' כך שתכבד העבודה על בני ישראל, מספיק הם נמצאים בגלות ולמה להכביד עליהם צרת השעבוד.
ג. למה צריכים להזכיר פה את אברהם יצחק ויעקב, הרי אפשר להעיר למשה בלי להזכיר אחרים.
ד. מה באמת תשובתו של ה' על השאלה של משה, שה' עונה לו עתה תראה וגו', לכאו' זה לא עונה על השאלה של משה.
וכדי לתרץ על שאלות אלו, אנו צריכים להזכיר מה שכתוב בסנה "ויאמר אנכי אלוקי אביך אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" וגו', "ראו ראיתי את עוני עמי" וגו', "ואת צעקתם שמעתי" וגו', "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא" וגו'. כביכול הקב"ה בא למשה ובתחילת דבריו בכונה מזכיר לו את זכותם של האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שבזכותם בני ישראל יגאלו ויצאו ממצרים.
ולכן משה בא בטענה כלפי ה', אם זה בזכות האבות, אז מה מועיל שהרעותה או לא, הרי הגאולה בזכותם של האבות, וממילא צריך לגאול אותם בזכותם של האבות. והנה משה אומר שם לה': "מי אנכי אשר אלך לפרעה" שאני לא מתאים לתפקיד הזה, ובכל אופן ה' שלח אותו אל פרעה.
ולכן משה בא בטענה כלפי הקב"ה הרי הכל בזכות האבות ולא בזכות שלי, אם כן למה זה שלחתני, הרי אנו רואים שנהיה יותר גרוע. עונה לו הקב"ה: 'אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב', מה שאתה רואה בעיני בשר ודם, זוהי ראייה מצומצמת, אבל כוונה גדולה לי בזה, שנתחזק השעבוד, שהרי נשאר עוד הרבה זמן עד שיבוא הזמן שצריך לצאת ממצרים, והכוונה היתה לחזק את השעבוד ועי"ז יתקצר הזמן של הגלות במצרים, אבל אתה לא יודע את חשבונות שמים, ולכן אומר לו הקב"ה למשה: "עתה תראה", דהיינו: הראייה שלך זה רק עתה, אבל אתה לא רואה למרחוק ולא יודע חשבונות שמים. אבל משה כוונתו היתה שבניסוח ה' הכביד את עול השעבוד כיון שחסרה תפילה, ולכן התפלל למה הרעותה לעם הזה.
וכן אנו בדור יתום זה צריכים להתפלל ולבקש על הגאולה השלמה שתבוא במהרה בימינו.
הרב יוסף יצחק מירילאשוילי הי"ו חולון
