פרשת צו
העוצמה של כח המחשבה:
"ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה, המקריב אותו לא יחשב לו פיגול יהיה…" (ויקרא יז' יח'). ופירש רש"י במקום – המדובר כאן הוא על אדם שהביא קורבן, ובשעה שהכהן זורק את דמו הוא חשב לאכול אותו לאחר הזמן המותר. מחשבה זו פסלה את הקורבן כבר מעכשיו, על אף שכל פעולות ההקרבה השונות נעשו כדת כדין. ולכאורה יש להבין – נניח ולצורך סידור כלשהו אני עוסק בעניין מסוים,אולם המחשבה שלי שונה לחלוטין והיא אף ההיפך הגמור מכל העשייה שלי, וכי זה משפיע על המציאות הרי סוף כל סוף עשיתי את מה שעשיתי, אם כן מפני מה המחשבה כאן לעניין הקורבן פוסלת אותו וכבר מעכשיו. אלא כאן עולה התמונה הברורה, כי המצוות אותם אנו עושים על אף שאנו מקיימים אותם על ידי דברים גשמיים כדוגמת תפילין ציצית ועוד, אף על פי כן כיון שהם משפיעים אף מעבר לחומר דהיינו עד לרבדים הרוחניים, לכן יש למחשבה כאן גם אמירה מכריעה, המשליכה על הכשר או פסול של קורבנות.ונסביר- הפעולות השונות שהאדם עושה מתחלקות לשלושה: מחשבה, דיבור, מעשה.תהליך החשיבה מתבצע במח, שם ממוקמת נשמת האדם והיא החלק הגבוה מבין שלושת מוקדי התרחשות הפעולות הללו. לכן האדם הולך על שתיים, וראשו שהוא הגבוה מבין כל איברי הגוף השונים נמצא למעלה כיאה וכיאות למלך. לרמז לך כי זהו סדר צורתו ומהותו של האדם, מהראש הגבוה עד לחלק הנמוך שבו. וכיון שנשמת האדם חצובה מהעליונים, ודרכה האדם מקושר לכל המציאות הרוחנית שאינה גלויה לנו, יש למחשבה כח עצום ואדיר (כמבואר בנפש החיים שער א' פרקים א'- ו') וכפי שנראה להלן.
במסכת מכות מלמדים אותנו חז"ל על המושג הנקרא עדים זוממין. דהיינו שני עדים מגיעים לבית הדין, ומעידים על פלוני שרצח את חברו ביום ראשון בבוקר. וזה לאחר שהם התרו בו לחדול ממעשיו,והם היו נוכחים באירוע. לאחר חקירות הדיינים כי אין דופי בעדות או חוסר תיאום בין העדים, פוסקים הדיינים את דינו של הרוצח במזיד – מוות על ידי סייף, וכפי שהתורה מחייבת. אולם לפתע חל שינוי, כיון שהגיעו עדים אחרים שאומרים – כיצד יכולים השניים הללו להעיד על רצח ביום ראשון בבוקר, הרי היינו יחדיו באותו יום בחו"ל. לאחר בדיקות מדוקדקות, אם נמצאת עדות העדים השניים נכונה, שני העדים הראשונים מוצאים להורג באותו המוות בו הם רצו להפליל את הרוצח לטענתם.
וכפי שדרשו חז"ל "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו". כל זה רלוונטי אם לא הוציאו את הרוצח להורג. אך במידה וכבר הוצא להורג, אין ביד בית הדין של מטה את הסמכות להעניש אותם, ואת הטיפול שלהם הם יקבלו כבר בידי שמים. ובכפוף לדרשת חז"ל על הפס' הנ"ל "כאשר זמם ולא כאשר עשה"- פירוש אם מה שהם זממו כבר יצא לפועל, אין העונש חוזר אליהם בחזרה אלא דינם נמסר לשמים.
שואל רבנוהמהר"ל מפראג (באר הגולה, תחילת הבאר הב')- לפי ההיגיון אין שום הבנה לעונש המוטל על העדים הזוממין, כיון שאם בסופו של דבר הוא לא הוצא להורג מה המקום להעניש אותם על מה שלא קרה. אלא אומר המהר"ל – כאן לימדונוחז"ל על סגולת המחשבה.כח המחשבה הוא יצירה ומציאות לכל דבר ועניין. וברגע שהיא לא יצאה לפועל מסיבה כזו או אחרת,היא בקלות חוזרת כבומרנג אל מי שיצר אותה. ומביא לכך המהר"ל משל – אדם שייקח אבן ויזרוק אותה על קיר שאין לו כושר ספיגה, מה שיקרה הוא שהאבן תחזור בחזרה לזורק. אך אם החומר ממנו עשוי הקיר הוא חומר סופג, אזי האבן תתנגש בו ולאחר מכן תיפול למרגלותיו. וזה העניין בעדים זוממין – ברגע שהעניינים הסתבכו ולא יצאו לפועל, אזי אין מי שיספוג את המחשבה הרעה שנוצרה כאן ונותרה ללא מענה ראוי, לכן היא חוזרת ומתקיימת על ראשו של מי שיצר אותה. וכפי שמוכח במגילת אסתר (ט') "ישוב מחשבת המן על ראשו אשר חשב לאבד את היהודים". אך במקרה בו סובבו משמים שהתכנון יצא לפועל, כיון שהמחשבה התבצעה אין בסמכות בית הדין להעניש את העדים הסוררים, אלא בשמים יבואו עימם בחשבון על כך ששפכו דם נקי.
וכפי שכותב ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תורה קצג') "דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם(ללא יוצא מן הכלל)יוכל לפעול שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאוד שיהיה לו ממון (שיהיה עשיר) בוודאי יהיה לו וכן בכל דבר". הרי לנו מהו כוחה העצום של המחשבה, ואם נחשוב טוב בס"ד יהיה טוב. אולם חשוב להבהיר כי אין הכוונה שהאנושות תתחיל לשקוע במחשבות או דמיונות (שאינם מחשבות), אלא בצמוד לתפילה ומעשים מתאימים הנעשים בצורה נכונה. שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
להרצאות וחוגי בית 0504150251
לע"נ תמר בת משה ורות אשת אבישי
