העולם שייך לצעירים
בשיחה שאמר הרבי מליובאוויטש במהלך חג הסוכות של אחת משנות הלמ"דים, התייחס הרבי לכוחם של הצעירים, בהפיכת העולם למקום מתוקן כמשכן לאלוקות ולאור האלוקי הגדול, כשהוא מתבסס על משנה במסכת סוכה.
המשנה במסכת סוכה מספרת אודות השמחה הגדולה שהיתה בירושלים ובמקדש בעת שאיבת וניסוך המים על המזבח, במה שמכונה היום 'שמחת בית השואבה'. במהלך השמחה הגדולה, היו הכוהנים והלוויים מזמרים בכלי שיר, והשמחה היתה ניכרת במקדש ובכל חוצות ירושלים.
וכך אומרת המשנה: (סוכה א' משנה ד')
מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה – לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים וּמְתַּקְּנִין שָׂם תִּקּוּן גָּדוֹל.
מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִים שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג שֶׁהֵן מְטִילִין לְכָל סֵפֶל וְסֵפֶל מִבְּלַאי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן.
מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין.
וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מְאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין בִּפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר שֶׁבִּידֵיהֶן וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי שִירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת
וְהַלְוִיִם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (מַעֲלוֹת) הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
וְעָמְדוּ שֵׁנִי כֹּהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים וּשְׁנֵי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
קָּרָא הַגֶּבֶר – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה עֲשִׂירִית – תָּקְעוּ וְהָרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. (הִגִּיעוּ לַקַּרְקַע – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ). הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח.
הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח – הָפְכוּ פְּנֵיהֶן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְאָמְרוּ: "אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וּמִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לֵיהּ עֵינֵינוּ."
ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: "אָנוּ לֵיהּ וּלֵיהּ עֵינֵינוּ."הרבי התעכב בשיחה על העובדה שפרחי הכהונה הצעירים, היו מאירים את ירושלים באבוקות ובנרות של שמן שהיו תולים על עמודי התאורה הפזורים ברחבי העיר, והאור הגדול שבקע מאותן מנורות שהתקינו פרחי הכהונה בירושלים, היה כה חזק וכה בהיר, שנשים היו יכולות לצאת מביתן ולברור חיטים לאור המאור הגדול ששפע באותם ימים מעמודי האור. ולא רק זאת, אלא שהם היו מטפסים בסולם כמעט בקו ישר, עם מאה ועשרים לוג! שמן ביד אחת, וכך היו תולים את מנורת השמן על גבי העמוד.
הרבי הביא השוואה מסדר העבודה של הכוהנים במקדש, כי די בכך שנתאר, כמה כוח פיזי צריך היה הכהן להפעיל, בעת עבודתו במקדש, בהקרבת פרים ואלים על המזבח.
הלא כל פר שוקל מאות קילוגרמים, והכהן שהיה שוחט את הפר, לא רק זרק את דמו על המזבח ועשה את סדר העבודה, אלא היה צריך לעלות בכבש המזבח, ולמשוך איתו את הפר השחוט עד למקום עצי המערכה ושם להניח את הפר על אבריו שיעלה קורבן לה'.
וכאן, לא מדובר בכבש משופע, אלא בסולם הניצב לגובה בקו כמעט ישר, שעליו היו הכהנים הצעירים מטפסים, עם קנקני שמן השוקלים למעלה ממאה ועשרים לוג שמן (כמות המקבילה ל-36 ליטרים לפי הרמב"ם) ביד אחת.
מכאן הסיק הרבי כי – "העולם שייך לצעירים". היה זה כמובן הרבי לפני שחברות מסחריות חשבו להשתמש בסיסמה הזאת בכדי לקדם את מוצריהם.
הרבי הדגיש, כי דווקא לבני הדור הצעיר, יש כוח נעלה וחזק להאיר את העולם ולהביא אותו למצב של מוכנות לגאולה, ועד לשירה וריקודים, כפי שעשו פרחי הכהונה הצעירים במקדש בימים ההם.
הרב הרצל קוסאשוילי הי"ו מלוד
