פרשת משפטים
על המילים "ואלה המשפטים" נאמר במדרש תנחומא (פרשתנו ב): "זה שאמר הכתוב (משלי כט,ד) 'מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה'. אם משים אדם עצמו כתרומה הזו, שמושלכת בְּזָוִיוֹת הבית ואומר 'מה לי בטורח הציבור? מה לי בדיניהם? מה לי לשמוע קולם? שלום עלייך נפשי!' – הרי זה מחריב את העולם. הֱוֵי: 'ואיש תרומות יהרסנה'". המדרש קובל על התנהגות מסוג 'תרומה', לעומת התנהגות שבבחינת 'משפט'. משפט מייצג מעורבות ואכפתיות, ואילו התרומה הקדושה, שהכול נזהרים שלא תתערב בחולין, מייצגת התנזרות מהסביבה. כביכול האדם אומר: אני חרד לקדושתי, ולכן אינני מתקרב לזולתי, שלא אושפע ממנו.
ו' החיבור שבראש הפסוק "ואלה המשפטים" נועדה לחבר את הפרשה הזו לקודמתה. לשייך את המצוות שבין אדם לחברו, המפורטות בפרשה, למצוות שניתנו במתן תורה. כדי שהמצוות שבין אדם למקום יקוימו כראוי, יש לוודא שגם המצוות שבין אדם לחברו יקוימו בקפידה. מפני שמטרת המצוות לחבר את הקדושה עם העולם הזה – "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". המדרש מוסיף ומספר שם, שכאשר רבי אסי שכב על ערש דוויי, בכה. אמר לו אחיינו: "רבי, מפני מה אתה בוכה? יש תורה שלא למדת ולימדת?". בין השאר הוא מציין ש"היית מתרחק מן הדינין, ולא נתת רשות על עצמך להתמנות על צורכי ציבור".
האחיין ציין לשבח את התנזרותו של רבי אסי מצורכי הציבור, אך רבי אסי השיב לו: "עליה אני בוכה! שמא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל". רבי אסי ידע שלא דיי בלימוד תורה ובגמילות חסדים כאדם פרטי, אלא צריך לשאוף לפעול למען הציבור ועם הזולת. זו משמעות הפסוק "מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ": מי שעוסק בצורכי ציבור, מקיים את העולם. אך אם הוא מתרכז בעצמו בלבד ושומר מרחק מהציבור, היינו שהוא כמו 'תרומה' קדושה, הרי שהוא "אִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה".
יצר הרע עלול לרפות את ידי האדם בטענה שאכן זו עבודה נעלית, אך היא לא בשבילך. לך אין הכישורים המתאימים להשפיע על הסביבה. אך האמת היא שאלה דבריו של יצר הרע הערמומי. אם נקלעה לאדם הזדמנות להשפיע על סביבתו, הרי שזו שליחותו. יתרה מזו, לעיתים הקב"ה מזמן לאדם דברים שלכאורה אינם שייכים אליו על-פי מצבו בהווה, אבל הם בבחינת תיקון של דברים השייכים לגלגול קודם. ייתכן שבגלגול קודם הוא היה חייב לזולתו, וכעת מזמנים לו אפשרות להחזיר את חובו על-ידי עשייה ופעולה למען הזולת. עליו לנצל אפשרות זו ולראות בה הזדמנות למלא את ייעוד נשמתו. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
