פרשת תצווה
כוחה של נשמה יהודית
אנו רואים את כוחו של משה רבינו כמנהיג מיתולוגי של עם ישראל שמסר את עצמו עליהם, ואפילו ביקש שימחה שמו ואל תיפול משערתם של עם ישראל, אחד מן העובדות שאנו רואים אצל משה רבינו, כשבא משה לבשר לעם ישראל שהן נגאלין ממצרים אמרו לו איך והרי כל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלהם (מדרש שיש השירים רבה כב) ויותר מזה אם היו אומרים לעם ישראל שהם יוצאים מאפלה לאורה וכעבור שבעה ימים תראה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי בחזיונו, וכעבור 50 יום כולם יזכו לדרגת נבואה ויעמדו בהר סיני לשמוע את קול ה', וכי היו מאמנים לכל זה, משום שאין אנו יודעים להעריך את גדלותו ומעלתו של היהודי.
בספר העיקרים לרבי יוסף אלבו שואל כיצד זה זכו להתעלות בני ישראל מקטנם ועד גדולם והגיעו לפסגה של נבואה עד כדי כך לשמוע דבר ה', כל ה' בכוח כל ה' בהדר, חוצב להבות אש יחיל מדבר, מאיפה שאבו את הכוחות הנ"ל. ותשובתו אם בראש העם עומד מנהיג כמשה רבינו איש ה' אב לנביאים רעיא מהימנא אזי הוא זוכה ומעלה את כל העם איתו. ומרומם בפסגת השגות ורוממות נבואה כמו שנאמר בפסוק אנוכי עומד בן ה' ובניכם (דברים ה) שמשה היה מתווך ומקשר בין העם לה', ואף על פי שהיו שקועים בטומאתם עד שאמרו מלאכי השרת לה', מה נשתנו אלו מאלו בקריעת ים סוף, ואם כל זה ונגאלו ממצרים.
במעלתם של עם ישראל מסופר על הסבא משיפולי בעת שישב עם תלמידיו בסעודה של מצווה. השמחה הייתה סוחפת ושרו 'ישמחו במלכותך', התלהוו התלמידים והתחילו למחוא כף אל כף להגדיל השמחה, אמר להם הסבא קדישא לדעתי אין למחות כף אלא רק כשהרגשות גואים עד שהכפיים מנקשות מאליהם. סיפר מעשה שהיה עמו בצעירותו שהיה מלמד תינוקות, והיו שני נערים שאטמו אוזניים וליבם נעדרו מהשיעורים ואף הסתפחו לחבורת נוכרים, ההורים היו טרודים בפרנסת ביתם, הנערים לא שעו למוסר ובסופם חברו לפרחחים נוכריים, התסבכו בפלילים ולבסוף הפכו לכנופיית ליסטים, אשר ערבו לכל עובר ושב שדדו ורצחו ללא רחם. התושבים התלוננו בפני השילטון עד שיצא הוראה מהמלך לצאת בגיס גדול לסרוק את היער ולתפוס את כל הכנופיה. מה הייתה התדהמה הרבה אשר בראש החנית התגלו שני נערים יהודים שודדים ורוצחים, הישמע כדבר הזה, מיד נערך משפט פומבי ודנו דינם לשרפה. כל תושבי המקום נצטוו לחזות במעמד למען יראו ויראו. המדורה בוערת הנידונים הובהלו והכומר הראשי הסתופף עם המפקד, ואמר לו כי מיתה קשה כשריפה מחיים וכל זה נגזר עליהם כי הם יהודים גזלנים, אבל אם ייאותו להמיר את דתם נמתיק דינם ויהיה דינם בטל כגזלנים גויים בתליה. ענו השניים, 'יהודים אנו גם אם אנו חוטאים ופושעים ואנו רוצים למות כיהודים'. שמע הכומר ושוב הסתופף עם המפקד, ואמר להם אם תאותו להמיר דתכם יתן לכם חנינה ויפתח לכם דף חדש. החליפו השניים מבטים ושאלו מה נדרש מאיתנו כדי להציל את חיינו, אמר הכומר מאומה, רק לנשק לצלב, אמרו זה הכל ונפטר לחיים טובים, פנה הכומר והגיש לכל אחד צלב הרימו את הצלב ושברו אותו לרסיסים, מיהר הכומר לדבר עם המפקד במה יוכל להענישם, יותר מעליה על המוקד והחליטו שהידיים שניתצו את הצלב יישרפו על המוקד, הביאו חצובה ועליה קדרה מלאה בזפת בוערת קשרו ידיהם מעליהם ואז פתחו השניים בשירה 'ישמחו במלכותך', גירסא דינקותא ובידיהם הכבולות והמפויחות מחאו כף אל כף וכך יצאה נשמתם, אמר להם הסבא בטוח שלא נגיע למעלתם והשאלה היכן שאבו את הכוחות הנעלות הללו.
כותב הרמב"ן באיגרת תימן כבר הבטיח לנו ה' שאדם הנכנס ערב לחברו ודי לנו בערבותו שכל מי שעמדה נשמתו בהר סיני מאמינים בנבואת משה רבינו ובתורה הם בניהם עד סוף העולם שציווה ה' בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך יאמינו לעולם, ולפי זה כל יהודי הוא נשמה גבוהה אף על פי שנפל ומעד עם קצת עזרה בטוח יחזור לדרך המלך, וכמובן ע"י מנהיגים גדולים ודגולים ישיבנו ה' במהרה.
ובא לציון גואל ונאמר אמן
לע"נ דוד בן רפאל ואסתר טטרואשוילי
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
